על עיריית תל אביב לאכוף סגירת עסקים בשבת ולא להסתפק בקנסות סמליים שאינם מביאים להפרת חוק העזר בנושא. כך קובע (יום ג', 25.6.13) בית המשפט העליון.

ביהמ"ש העליון קיבל את ערעורם של בעלי עסקים קטנים והתאחדותה הסוחרים בעיר, על החלטת ביהמ"ש המחוזי שלא להתערב בשיקול דעתה של העירייה בנושא. את פסק הדין כתבה המשנה לנשיא, מרים נאור, בהסכמת הנשיא אשר גרוניס והשופט אליקים רובינשטיין. התיק הספציפי עוסק ברשת טיב-טעם וברשת AM:PM, אשר ברור שההחלטה נוגעת לכל בתי העסק הפתוחים בשבת בתל אביב.

נאור אומרת, כי חוק העזר העירוני ברור: עסק המבקש לפעול בשבת צריך לקבל היתר מן העירייה. במצב הנוכחי, מסתפקת העירייה בקנסות מגוחכים של כמה מאות שקלים מדי שבוע, והרשתות הגיעו למסקנה שכדאי להן לשלם אותו ולהמשיך לפעול בשבתות. אם העירייה סבורה שעל-פי אופיה של תל אביב יש להתיר פתיחת עסקים בשבת, ממשיכה נאור, עליה לשנות את חוק העזר. ואולם, אין היא רשאית לנקוט במדיניות שמשמעותה המעשית היא אי אכיפת החוק.


מטרת מדיניות אכיפה


נאור אומרת: "מטרתה של הפעלת מדיניות אכיפה היא, מטבע הדברים, להביא לאכיפה בפועל של החוק. הפעלת אמצעי אכיפה שאינם אפקטיביים אינה מגשימה תכלית זו. העדר אכיפה אפקטיבית של החוק משמעו פגיעה קשה בשלטון החוק. קשה להגיע לדרגה של אכיפה מוחלטת. לא ניתן תמיד להשיג אכיפה מלאה של הדין, ישנה גם שאלה של משאבים, ואף ספק אם אכיפה מלאה היא תמיד רצויה. זו אחת הסיבות לזהירות בה נוקט בית המשפט בהפעילו ביקורת שיפוטית על סדרי עדיפויות של הרשות המינהלית לאכיפת חוק.

"בבואה לקבוע מדיניות אכיפה, על הרשות לאזן בין האינטרסים הלגיטימיים השונים הנוגעים לעניין, ובהחלט ייתכן כי לאור שיקולים אלה לא יהיה זה אפשרי או ראוי לנקוט במדיניות האכיפה אשר תשיג אכיפה מוחלטת או קרוב לכך. עם זאת, כאמור, בבואה לנקוט במדיניות אכיפה על הרשות לשאוף לקדם את תכליות החוק ולאוכפו: קביעת סדרי העדיפויות אינה פוטרת את הרשות מאכיפת הדין ומקיום בקרה עצמית שוטפת".


תכלית החוק אינה מושגת


נאור מוסיפה: "במקרה שלפנינו, בדרך האכיפה הנוהגת, אין העירייה מגשימה את החוק. בעלי עסקים קטנים כגון המערערים ודומיהם אכן אינם פותחים את עסקיהם ביום המנוחה, אך תכלית החוק אינה מושגת כליל כלפי בתי העסק המשתייכים לרשתות קמעונאיות גדולות, אשר להם משתלם, נוכח החוסן הכלכלי שלהם ורווחיהם היומיים מדי שבת, לפתוח באופן קבוע את דלתותיהם ביום המנוחה חרף הקנס שעליהם לשלם בגין כך.

"...בכך שהעירייה מפעילה אכיפה בדרך של הטלת קנסות בלבד, היא מאפשרת בפועל את הפרתו המתמשכת של חוק העזר על-ידי אותה קבוצה, או לכל הפחות מעלימה מכך עין. מצב הדברים הנובע מפעילות אכיפה זו הוא כי המשיבות מרוויחות רווחים מיום עסקים נוסף בסוף השבוע, קופת העירייה נהנית מסכומים נכבדים עקב הקנסות שהיא מטילה על המשיבות מדי שבוע, אך שלטון החוק - המחייב ציות להוראות החוק - נפגע".


דלת המכולת תינעל והשבת תיגעל


רובינשטיין מוסיף בלשון חריפה במיוחד: "העירייה מפרשת את חובתה לאכיפת חוק העזר באופן שאין לתאר אותו אלא כריקונו מתוכנו מכל וכל (אלא אם נראה ערך ציבורי ב-2,640 ₪ לחודש - 660 כפול ארבע - הנגבים כקנס ממרכולי רשתות השיווק), ומעזה לכנות את הדבר בשם אכיפה. אכן, הנושא בא לפנינו בערעורם של סוחרים קטנים, שאינם יכולים לשכור כוח אדם מתחלף כמרכולים, וזכאים הם ליום מנוחה (שישה ימים הם עובדים על-פי רוב, כך יש להניח, ולא להם ניתנה בפועל מתנת חמשת ימי העבודה), והם עושים כפי שעשו אבותיהם ואבות אבותיהם: שובתים בשבת.

"אבל באותה עת לקוחותיהם החילוניים, החפצים לקנות בשבת, אצים אל המרכול הפתוח, שהעירייה גובה ממנו את 'מס השבת' (שומו שמים) על-ידי הקנס השבועי, וישישו בני מעיה של העירייה על קיום חוק העזר כביכול. למרכולים הרי זה שבריר מהכנסתם, כאדוה קלה על פני המים, כמעט 'חוב אבוד' (יש להניח ולקוות שאינם יכולים לנכותו כהוצאה בפני שלטונות המס), ובא למרכול גואל ולעירייה שלום על ישראל, ובינתיים דלת המכולת תינעל, והעיקר - השבת תיגעל.

"לעירייה, גורם ציבורי מן המעלה הראשונה האמור לשרת את כלל התושבים על-פי החוק, זהו פתרון של - כנהוג לעתים במקומותינו - 'ישראבלוף' ברשות התורה, 'כאילו', משל היו כל המתבוננים שוטים שבעולם. ומה דעת העירייה על משמעות עבירה שיש בה רצידיביזם לאין קץ? האם הרשות האוכפת צריכה להסתפק בקנס ובסימון 'וי' ולהמשיך כך עוד ועוד, או שמא עליה לחפש דרך אחרת?".


דמוקרטית על חשבון יהודית


רובינשטיין מוסיף: "ואשר לעיר תל אביב, אומנם ער אני לדימויה כיום כ'עיר ללא הפסקה' עם ביטויי כל תרבות העכשיו, ואיני אוטם עיני ואוזני כלפיהם. אף חזקה על 'אוכפי' חוק העזר מטעם העירייה שהם קוראים את תשדורתם של פרנסים רבים של העיר, ומן הסתם ציבור גדול בתוך העיר, ומנסים להתחבר אליהם. כבודם במקומם. ואולם, תל אביב אינה בארץ אחרת, וגם בה יש ציבורים המעוניינים בצביון משמעותי של השבת, והיא מחויבת לחוקי המדינה ולהיותה מדינה יהודית ודמוקרטית. גם בתל אביב יש לחפש את האיזון בין שני חלקי ההגדרה - 'יהודית' ו'דמוקרטית', אך הרושם הוא שבמצב הנוכחי הזווית ה'דמוקרטית' דוחקת את רגלי הזווית ה'יהודית'".

את המערערים ייצגו עוה"ד עברי פיינגולד ודוד שוב, את העירייה ייצגה עו"ד רחל אביד, ואת רשתות השיווק - עוה"ד מאיר פורגס, שלומי ברכה, רונן בוך ואלי שימלביץ'.