בהחלטה יוצאת דופן קבע בית המשפט למשפחה, כי צוואה תבוטל לאור חוות דעת שנערכה לאחר פטירתה של המצווה וקבעה שלא הייתה כשירה לצוות - בניגוד לעדויות של מי שהכירו את המנוחה. את ההחלטה קיבלה (30.5.13) שופטת בית המשפט באילת, רות אטדגי-פריאנטה.

המנוחה הייתה אלמנה וערירית. בשנת 1987 ציוו המנוחה ובעלה את כל רכושם למי שהייתה שכנתה שנים רבות, אך בשנת 1995 - בהיותה בת 86 וחולת אלצהיימר - כתבה צוואה שנייה, ביטלה את הקודמת וציוותה את כל רכושה לשכנה אחרת שלה. יורשיה של השכנה השנייה ביקשו לקיים את הצוואה, בעוד יורשיה של השכנה הראשונה התנגדו לכך וטענו בין היתר שהמנוחה לא הייתה כשירה בעת שכתבה את הצוואה השנייה.

בשל מחלוקת בין המומחים מטעם הצדדים, מינתה אטדגי-פריאנטה את פרופ' שמואל פניג כמומחה מטעם בית המשפט. פניג קבע, כי המנוחה לא הייתה כשירה וחוות דעתו התקבלה. בין היתר דחה פניג את חוות דעתו של רופא המשפחה, אשר בדק את המנוחה שלושה ימים לפני כתיבת הצוואה וקבע שהיא כשירה. פניג מסביר:

"המסמך עליו חתם ד"ר ר' הוא מסמך סטנדרטי ומציין שהמנוחה הייתה 'בהכרה מלאה ובדעה צלולה'. אני נותן בדרכך כלל משקל רב להערכתם של רופאי המשפחה, אשר מכירים את החולה זמן רב. אולם במקרה זה, כאשר יש תיעוד, שמפירוש שלו ניתן להסיק מסקנות הפוכות, ובידיעה שהמנוחה הייתה יכולה להטעות בשומרה על ההתנהגות החברתית הנאותה, כמו שהגדיר זאת הפסיכולוג, הרי אני חולק על הערכתו של ד"ר ר'... אלא אם בדק ספציפית את כשירותה.

"רופא המשפחה אינו מפרט על סמך איזה נתונים קבע את שקבע, כאשר לפחות אירוע אחד של בלבול מתמשך שנמשך שבועות, עמד לפניו של הרופא, שהרי מתועד שהתקשרו אליו. מה הייתה איכות הקשר של רופא המשפחה עם המנוחה? עד כמה ניהל איתה שיחות מעבר למפגש הפורמאלי? איזה בדיקות קוגניטיביות ערך לה? האם בדק ספציפית את כשירותה לערוך מסמך משפטי, האם בדק את הזכרון שלה בקשר לצוואה קודמת שערכה ומה המשמעות של הצוואה הנוכחית?".

עוד דחה פניג את עדותו של עורך הדין שערך את הצוואה, ואשר אמר שאינו עושה זאת אם אינו מתרשם שהוא כשיר לעשות זאת. ואולם, אומרת אטדגי-פריאנטה, "העד לא נשאל מאומה ביחס למצבה של הלקוחה הספציפית- המנוחה - והוא לא נשאל האם אכן שוחח עמה בטרם ערכה צוואתה, מה הייתה התרשמותו הימנה, כמה זמן שוחח עימה, האם ידעה לומר מה היקף רכושה".