"בהחלט ייתכן כי מה שיחשב במקרה אחד להפרה יסודית עשוי להיחשב במקרה אחר להפרה שאינה יסודית כלל וכלל. במילים אחרות, התשובה לשאלה האם מתקשר סביר היה כורת חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, משתנה ממקרה למקרה ועל-מנת להכריע בה על בית המשפט להעריך את מכלול נסיבות העניין ככל שהן בידיעתו של המתקשר הסביר במועד כריתת החוזה".
כך אומרת (יום ג', 13.8.13) שופטת בית המשפט העליון,
אסתר חיות. בהתייחסה לשאלה האם איחור בקיום ההתחייבות על-פי החוזה ייחשב להפרה יסודית, סבורה חיות שהתשובה תלויה בטיב ההתקשרות. איחור של ימים אחדים באספקת מוצר או בתשלום תמורתו עשוי להיות סביר, בעוד איחור של שעות אחדות בהגעתו של צלם לחתונה יהווה הפרה של החוזה משום ששוב אין תועלת בשירותיו.
"בעיקרו של דבר נבחנת אם כן יסודיות ההפרה על-פי עוצמת חומרתה ועל-פי מידת הפגיעה הנגרמת בעטיה לאינטרס הקיום של הנפגע תוך התחשבות, בין היתר, במידת יכולתו של הנפגע לתקן את נזקי ההפרה לאחר שהתרחשה", מסכמת חיות. "בהעדר נסיבות המחייבות מסקנה אחרת, עיכוב קצר בביצוע התחייבות חוזית ובייחוד התחייבות כספית, אין בו בדרך כלל, כדי לעקר את יסודותיו העסקיים של החוזה, משום שניתן להתגבר על הפרה כזו ולתקנה בקלות יחסית ועל כן, ככלל, הוא אינו עולה כדי הפרה יסודית".
השופט
יצחק עמית הוסיף: "כאשר בסוגייה של איחור קל בתשלום או בביצוע חיוב עסקינן, כדי שייחשב הדבר הפרה יסודית, על הצד המתקשר בהסכם להביא לידיעת הצד השני את החשיבות שיש מבחינתו לביצוע במועד המדויק של החיוב, או כאשר מנסיבות העניין, לצד השני ברורה או צריכה להיות ברורה, החשיבות של ביצוע החיוב במועדו". עמית מציע "כ'כלל אצבע', כי במקרה של ספק אם יש לסווג את ההפרה כיסודית אם לאו, הנטייה היא לסווג את ההפרה כלא יסודית".
הדברים נאמרו בהחלטת בית המשפט העליון לבטל פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר קבע שאיחור של יום בתשלום התמורה בעסקה לרכישת אולם בתל אביב היווה הפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים. ביהמ"ש העליון קבע, כי דווקא ביטול ההסכם בידי המוכרים, דורון ואליהו ניאגו, היווה הפרה של ההסכם, ולכן עליהם לשלם פיצוי מוסכם של 19,000 דולר ולשאת בהוצאות של 40,000 שקל. חברת בשמא תוכל לכפות על ניאגו למכור לה את האולם תמורת 179,000 דולר, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה משנת 2007. בשמא יוצגה בידי עו"ד יצחק מקמל, וניאגו - בידי עו"ד יהודה רסלר.
