אחות דורשת פיצויים; חוששת שנדבקה באיידס

אחות לשעבר בבית החולים אסותא בראשון לציון הגישה תביעת נזקי גוף כנגד בית החולים וד"ר לאון אגולנסקי מנתח בבית החולים, בטענה לאחריותם לאירוע שהתרחש במהלך ניתוח של נשא איידס ואשר בעטיו נזקקה לטיפול תרופתי מונע נגד איידס ולקתה בנכויות נוירולוגיות ופסיכיאטריות.

לדברי התובעת ( 44) אף שהיא אינה מוסמכת לעבוד בחדר ניתוח, היא נדרשה באחד מימי חודש אפריל 2009 לסייע כעוזרת מנתח לד"ר אגולנסקי במהלך ניתוח מילה של מנותח תושב חוץ. המנותח צרך סמים בעברו והיה חולה במחלת "בלונטיס" שהינה מחלה דלקתית באיבר המין הגברי וניתוח המילה היה מיועד מלכתחילה כדי לסייע במניעה חוזרת ונשנית של הדלקת.

במהלך הניתוח, נתבקשה התובעת להיות אסיסטנטית של המנתח ולבצע פעולות סיוע שונות. לדבריה באחת מהפעמים בהם הניח המנתח את סכין החיתוך המגואל בדמו של המנותח על מגש הציוד ( מגש פלטה מגנטי) אשר היה מונח על בטנו של המנותח, הוא גרם לחתך באחת מאצבעות ידה.

לדבריה, למחרת הניתוח בעודה נמצאת בסופר ועורכת קניות לקראת ערב חג הפסח, התקשרה אליה האחות הראשית של בית החולים והודיעה לה כי המנותח הינו נשא של נגיף ה- HIV. התובעת התבקשה לעזוב הכול ולהגיע לאלתר לבית החולים לשם קבלת טיפול מונע ל-HIV בבית החולים "איכילוב".

לטענת התובעת, ברגע בו קיבלה את ההודעה הרגישה כי חרב עליה עולמה, העולם מתמוטט ועברו בראשה מחשבות קשות והיא נכנסה לחרדה עצומה ועד היום היא זוכרת את אותה שיחה גורלית ובראשה מהדהדות קולות השיחה.

לדברי התובעת, היא חששה לגורלה וחששה לחשוף את כל משפחתה לנגיף. לטענתה במהלך כל התקופה מאז האירוע ובמשך חצי שנה עד לקבלת התוצאות הסופיות המאשרות סופית כי היא אינה נשאית לנגיף היא הייתה בחרדות ודיכאון שמא היא נשאית, שמא היא עלולה למות במוות קשה, ושמא היא מסכנת את בני משפחתה.

בתביעה שהוגשה באמצעות עו"ד ענת כהן קאופמן נאמר כי הטיפול התרופתי גרם לתובעת לתופעות לואי הכוללות בין היתר הקאות, שלשולים, התכווצויות שרירים וכאבים בכל הגוף, ובשל כך הוחלף הטיפול התרופתי.

בחלוף כ-3 שבועות ממועד קבלת הטיפול התרופתי, נאמר בתביעה, לקתה התובעת בדימום תת עכבישי ממפרצת בעורק וכתוצאה מהדימום נותר אוטם במוח. לדברי התובעת, היא אובחנה בנוסף כסובלת ממצב דכאוני עם חרדה משמעותית (PISD).

התובעת טוענת כי הניתוח התנהל באופן בלתי תקין ותנאי העבודה בחדר הניתוח היו בלתי סבירים ובלתי ראויים. לדבריה הניתוח התקיים בתת תנאים ובהעדר כוח אדם, מצב אשר ללא ספק גרם לצוות הרפואי המצומצם שלא להתנהל כראוי במהלך הניתוח, ואשר הוביל לפגיעתה תוך כדי עבודתה.

מאז התאונה, נטען בתביעה, סובלת התובעת מכאבי ראש, חוסר יציבות, גרירת הרגל בהליכה, חולשת יד ורגל שמאל, חוסר תחושה בפלג גוף שמאל, נדודי שינה, מצב רוח דכאוני.

עוד נאמר בתביעה כי מאז התאונה מוגבלת התובעת בכל פעולותיה, מתקשה ללכת, לעלות או לרדת מדרגות. כמו-כן נזקקה התובעת לטיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, ולטיפול תרופתי קבוע.

לטענת התובעת מאז התאונה היא לא שבה לעבודתה ובשל מצבה הרפואי והתפקודי הקשה היא מוגבלת ביותר, ללא יכולת לשוב לעבודה, וכושר השתכרותה אבד ונשלל ממנה לחלוטין ולצמיתות.

בנוסף, נאמר בתביעה כי כתוצאה מהתאונה נגרמו ויגרמו לתובעת במשך כל ימי חייה כאב וסבל חמורים ביותר, והיא הפכה לאישה מוגבלת ביותר הסובלת מכאבים ומגבלות חמורים, אינה מסוגלת לעבוד במקצועה או בכל עבודה אחרת, ותסבול בעתיד במשך כל ימי חייה מכאבים ומגבלות חמורים, והנאתה מן החיים נפגעה באופן חמור ביותר ולצמיתות.

בתביעה נאמר כי לתובעת נקבעה נכות נפשית צמיתה בשיעור, 50% נכות בשיעור 30% צמיתה בגין הפרעה בקואורדינציה, ו-10% נכות צמיתה בגין כאבי ראש יומיומיים.

בית המשפט מתבקש לפסוק לתובעת פיצויים בגין נזקיה המיוחדים והכלליים שעיקרם הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, הוצאות עזרה צד ג' לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות, אבדן פנסיה, כאב וסבל ואובדן הנאות חיים.