הרכב בראשותו של נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, יוסף אלרון, התעלם מהוראות החוק בנוגע לענישה על אונס וקבע מתחם ענישה נמוך בהרבה מפוטנציאל הענישה של שני האנסים. כך עולה מפסק דינו של בית המשפט העליון (10.2.14).

שני גברים הודו במסגרת הסדר טיעון באונס ומעשי סדום בצעירה בת 21, שחיה לבדה בישראל לאחר שעלתה ארצה והוריה נפטרו. בתיק דן אשתקד הרכב בראשותו של אלרון, שהיה אז סגן הנשיאה, ולצידו השופטים משה גלעד ומנחם רניאל. הם קבעו, כי מתחם הענישה הוא 8-4 שנות מאסר וגזרו חמש שנות מאסר על נאשם אחד ו-3.5 שנות מאסר על חברו.

המדינה הגישה ערעור על קולת העונש, ואילו הנאשם השני ערער על חומרתו. השופטת דפנה ברק-ארז החליטה לקבל את ערעור המדינה ולדחות את ערעור הנאשם. היא מציינת, כי המחוקק קבע עונש מינימום של חמש שנות מאסר על אונס, כאשר העונש המירבי על שילוב של אונס ומעשה סדום הוא 20 שנות מאסר. הנאשמים הודו בשני מעשי אונס, בשני מעשי סדום ובניסיון למעשה סדום.

"יש להזכיר, כי לפי סעיף 355 לחוק העונשין, העונש המזערי ביחס לעבירות האינום שבהן הורשעו המשיבים עומד על חמש שנות מאסר, וזאת ביחס לכל אחת מהן כשלעצמה, אף מבלי שנלוו לה עבירות רבות וחמורות נוספות, כמו בענייננו", אומרת ברק-ארז. "אם כן, במקרה דנן, הועמד מתחם הענישה ועונשם של המשיבים במסגרתו על עונש מאסר נמוך בהרבה מפוטנציאל הענישה בעניינם, על-פי כל אמת מידה".

ברק-ארז ממשיכה ואומרת, כי קיימות במקרה זה נסיבות מחמירות משמעותיות, ולא נסיבות מקלות. לאור זאת, הועמד עונשו של הנאשם הראשון על 7.5 שנות מאסר, ועונשו של חברו - על חמש שנות מאסר, וזאת כאשר ברק-ארז מזכירה שערכאת הערעור איננה ממצה את הדין.

השופטים יורם דנציגר ויצחק עמית הסכימו עם ברק-ארז. את המדינה ייצגה עו"ד סיון רוסו, ואת הנאשמים - עוה"ד מוטי לוי ובאסל פלאח.