המשנה לנשיא בית המשפט העליון, מרים נאור, נאלצה להקדיש זמן לדיון בבקשה למשפט חוזר בשל קנס חניה בסך 500 שקל. מקרה זה מעלה את השאלה, האם אין מקום להטיל הוצאות לטובת אוצר המדינה על בקשות מסוג זה.

גלעד לוי קיבל בדצמבר 2011 דוח חניה בסך 250 שקל, בשל חניה במקום אסור בחיפה. הוא ביקש להישפט, לא התייצב לדיון באפריל 2013 ונקנס ב-500 שקל. רק אז פנה לוי לבית המשפט, העלה את טענותיו וביקש לבטל את פסק הדין. משנדחתה בקשתו, הגיש לוי לבית המשפט העליון את הבקשה למשפט חוזר, בטענה שאין ראיות להוכחת אשמתו.

הבקשה חייבה גם תגובה של המדינה, אשר טענה שאין שום עילה להיענות לה - גישה שהתקבלה על דעתה של נאור. לדברי נאור (יום א', 9.3.14), בקשתו הלקונית של לוי "אינה כוללת אף ראשית ראיה שיש בה כדי לבסס את טענותיו הכלליות ולא ניתן למצוא בה, ולו ברמז, כל עילה המצדיקה קיום משפט חוזר". טענותיו המעטות של לוי הן ערעוריות מובהקות, וככאלו אינן מהוות עילה למשפט חוזר, אומרת נאור. לוי לא התייצב לדיון, ללא כל הסבר, ובמקום לערער - ביקש משפט חוזר, היא מסיימת.