מנכ"ל ב. יאיר ישוחרר לפני שבת

יאיר ביטון, מנכ"ל חברת הנדל"ן ב. יאיר ומבעליה, ישוחרר עוד לפני שבת (יום ו', 30.5.14) - סיכמו לפני שעה קלה המשטרה ועורך דינו. ביטון היה אמור לשבת במעצר עד יום ראשון הבא. ביטון ישהה במעצר בית חלקי למשך שלושה שבועות, ויוכל לצאת לכל מטרה באישור המשטרה. כן יפקיד ערבות על סך מיליון שקל, ולא יגיע בחודש הקרוב למשרדי החברה.

מבחינתו של יאיר ביטון, הבעיה הקשה ביותר תהיה כנראה צו איסור יציאה מהארץ לששת החדשים הבאים. חברת ב. יאיר מנהלת פרויקט בניה גדול בפראג. ערב מעצרו ביקש ביטון מהמשטרה לצאת ליומיים לפראג - אך נדחה. עתה נקבע, כי אם ירצה לצאת, יהיה עליו להגיש בכל פעם בקשה למשטרה, והיא תידון ותוכרע שם, או בבית המשפט.

מצד שני, יוכל יאיר ביטון לנהל בביתו ישיבות של דירקטוריון החברה. כן יוכל להיות בקשר טלפוני או אחר עם בכירים בחברה, אך לא עם אחיו יורם, אף הוא ממנהלי ובעלי החברה, או עם מעורבים אחרים בחקירה.

עוד סוכם היום בבית משפט השלום בראשון לציון, שקבלן המשנה נסים פינס ימשיך לשבת במעצר עד יום ראשון הקרוב, 2.6.14. לאחר מכן יהיה כנראה עוד דיון בעניינו.

קבלן המשנה השני באילת, שמעון בלולו, ישוחרר, כמו ביטון, ביום שישי, למעצר בית עד יום השני הקרוב בערב. הוא יפקיד כערבות קטנה, ויאסר עליו לצאת מהארץ למשך שלושה חדשים. מתנאים אלו אפשר להסיק, שמעורבותו בפרשה קטנה יחסית.

תחילה קבע הבוקר (יום ה', 29.5.14 ) בית המשפט, שביטון, פינס ובלולו יישארו במעצר עד יום א', ואז יוחלט מה יעשה בהם. בשעות שלאחר מכן נערכו דיונים בין קציני משטרה לבין עורכי הדין, וסוכם על הקלות בתנאים כמפורט למעלה.

סיכום זמני של הפרשה

אלו הפרטים העיקריים של הפרשה והחשדות: ב. יאיר רכשה ב 2006 ממינהל מקרקעי ישראל מגרשים לבניית 86 דירות באילת, ובנתה אותן באמצעות חברת גן רווה, בבעלות קבלני המשנה בלולו ופינס. ב. יאיר הלוותה לגן רווה, כנראה כתשלום מקדמות. החשד הוא, שחלק מהכסף הועבר מגן רווה לראש ארגון הפשע יצחק אברג'יל, כנראה תמורת שירותים שנתן ליזמים. החשודים מכחישים את אשמה.

ב. יאיר מכרה את כל 86 הדירות, אך בהפסד של 20 מיליון שקל. המשטרה חוקרת את נסיבות ההפסד, והאם הוא נובע בחלקו, לפחות, מכך שב. יאיר העבירה לגן רווה יותר כסף ממה שהגיע לה. יש גם פרשה של צ'ק בסך 1.2 מיליון שקל, שב. יאיר שילמה קבלן החשמל נפתלי פרץ תמורת עבודות.

האחים ביטון אומרים שההפסדים נובעים מאי-היכרותם את תנאי השוק באילת, מהוצאות מימון גבוהות לבנקים מזרחי ולאומי, מחוזים יקרים עם קבלני המשנה, מתשלום פיצויים לדיירים תמורת עסקות שבוטלו ומרכישת מלט במחירים גבוהים.