מחלוקת בעליון על מינוי "סניגור כונן"

מחלוקת בין שופטי בית המשפט העליון בשאלה האם וכיצד ניתן לפתור מצב בו נאשם אינו מאפשר לאף סניגור לייצג אותו. השופטים חנן מלצר ואליקים רובינשטיין סבורים, כי יש להעתיק את המודל האמריקני של "סניגור כונן", בעוד השופטת דפנה ברק-ארז מביעה הסתייגות מהצעה זו.

המודל האמריקני, המכונה standby counsel, הוא של עורך דין המלווה את המשפט אך אינו מייצג את הנאשם. מלצר ורובינשטיין מתרגמים את המונח כ"סניגור כונן", בעוד ברק-ארז מציעה את התרגום "פרקליט מלווה". סניגור זה מייעץ לנאשם המוותר על זכותו לייצוג, והשופט יכול להורות לו ליטול לידיו את הייצוג אם הנאשם מפריע למהלך המשפט או אינו יכול לנהל אותה בעצמו מסיבה כלשהי.

רובינשטיין כבר הציע בעבר, בדעת יחיד, לשקול מודל דומה בישראל, וכעת כאמור מצטרף אליו מלצר. הדברים נאמרו אגב דחיית ערעורו של דוד ברסקי, אשר הורשע בתקיפה ואיומים ונדון לשש שנות מאסר. במשפטו בבית המשפט המחוזי הופיעו לא פחות מתשעה עורכי דין, שמונה מתוכם מטעם הסניגוריה הציבורית, וכולם ביקשו להשתחרר מייצוגו - חלקם בשל מחלוקות על ניהול התיק וחלקם בשל מה שמלצר מכנה "סיבות עלומות" שניתן רק לשער מה היו.


מנע ייצוג - וטען שלא יוצג


ברסקי ערער על הרשעתו בין היתר בטענה שלא זכה לייצוג הולם במחוזי, אך מלצר אומר שאין ליצור מצב בו נאשם אינו מאפשר לסניגורים לייצגו ואז טוען שלא יוצג. לדבריו, השופט עודד מודריק עשה שוב ושוב ניסיונות להעמיד לרשותו של ברסקי סניגור. "לא ייתכן מצב בו מעשיו החוזרים והנשנים של המערער, שסיכלו כל ניסיון של בית המשפט להעמיד לו ייצוג הולם, יובילו לביטול פסק הדין שניתן בעניינו", אומר מלצר.

לצד זאת מעיר מלצר, "כי התוצאה, לפיה בתיק כמו זה המערער נותר להתמודד בהליך הפלילי ללא כל ייצוג, איננה תוצאה אידיאלית", ובהקשר זה הוא מביע תמיכה בהצעתו של רובינשטיין בנוגע הסניגור הכונן. רובינשטיין עצמו אומר, בהתייחסו להערותיה של ברק-ארז:

"המתח הוא בין רע לרע פחות, בין פתרון חלקי לבעיה לבין בעיה מסוימת לפתרון; והבעיה של נאשמים סרבני ייצוג או מתישי ייצוג קיימת, ועדיף בעיני פתרון שאינו מושלם (ואכן כזה הוא) על העדר פתרון בכלל. הטעם הוא, כאמור, שמירה ככל שניתן על זכויות הנאשם, אך עזרה לבית המשפט אינה מילתא זוטרתא אף היא".


"שאלות לא פשוטות"


ברק-ארז, המסתייגת כאמור מן הרעיון, הצביעה על הבעייתיות הכרוכה בו ואשר עלתה גם בארה"ב. לדבריו, זהו רעיון מעניין, אך "הוא מעורר שאלות לא פשוטות הנוגעות הן לאוטונומיה של הנאשם (ולגבולות הפטרנליזם ביחס אליה) והן לפן הדיוני של ניהול המשפט (בכל הנוגע ללוחות זמנים, זכות עיון במסמכים, נוכחות בדיונים ועוד)".

ברק-ארז מוסיפה: "הניסיון המצטבר מיישומו של מוסד זה לימד כי הוא מעורר גם שאלות ומחלוקות - בעיקר בכל הנוגע לאיזון בינו לבין שליטתו של הנאשם בהליך. כך למשל, [באחד המקרים] טען הנאשם כי מעורבות היתר של הפרקליט המלווה פגעה בזכותו לייצוג עצמי. בנוסף, התברר כי עם מינויו של פרקליט מלווה נוצרת לעתים "חלוקת עבודה" בייצוג בינו לבין הנאשם בכל (מצב שכונה לעיתים גם 'ייצוג היברידי'), וזו עשויה לעורר קשיים בניהול ההליך".

את ברסקי ייצגו עוה"ד משה יוחאי ומורן סדייב, ואת המדינה - עו"ד יעל שרף.