פיקוד העורף: חזרה מלאה לשגרה

באותו משחק צפה קהל צופים של מיליונים והשתתפו באופן פעיל רבבות. אותו משחק היה מלווה בכל שלביו על-ידי מאות רבות של פרשנים, שפרשנו עצמם לדעת בכל כלי התקשורת בצבעוניות רבה.

מדברים על תמונת הניצחון, ולא על הניצחון עצמו. מקבעים בתודעה אחדות ובפועל מפלים בין דם לדם. מהללים ומשבחים את כושר העמידה, ובה בעת תושבי הדרום הוזנחו. לא, זו לא חדשה מרעישה. כך נהגו ממשלות ישראל במשך שנים רבות. טעונים אנשי עוטף עזה שהם חיו לבדם עם הפצמ"רים והטילים והמוות המסתובב כרולטה בין בתיהם. אין לדעת מתי המוות יכה במישהו. וגם בכך אין כל חדש. צר לי לבשר לאנשי הדרום שגם אנשי גבול הצפון תאמו, ועדיין עושים זאת, את תאמה המר של הנטישה. הם ואנחנו תחת אש. הם לא ביקשו כסף ולא ממון ולא רחמים ולא תמיכה מורלית. ביקשו לחיות. 30 שנה אנו, תושבי הצפון, חווים את חווית הנטישה של השלטון. במקלטים וחדרים אטומים נולדו ילדינו. במחילות בטוחות חיו הורינו. והמדינה לא הייתה כי המדינה היא משהו מאוד ערטילאי, משהו שלא ניתן למשש אותו. ראשי השלטון עודדו אותנו וחיזקו את רוחנו אך הם היו תמיד רחוקים מן התופת. אז אל תיפול רוחכם, תושבי עוטף עזה, משום ששר הביטחון לא הגיע אליכם מפאת חשש לביטחונו. לא הוא הקובע אלא השב"כ.

נשיא הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס, מאשים את חמאס כי האריך שלא לצורך את הלחימה ברצועת עזה, והביא בכך למספר מקרי מוות גבוה בקרב תושביה.

סליחה שאני מזכיר את זה, ואני ממש מתנצל בפני מר נתניהו, אבל אתם זוכרים אולי שעד לפני פחות מחודש "האיום הקיומי על מדינת ישראל" היה "המינהרות"?

הפסקת האש - שמה מעיד על תוכנה. זו רק הפסקה. בה בעת, מתחילה האש מצפון להתלקח, והמערכה שסוחפת את כל המזרח התיכון בין קיצוניים פנאטיים (המתכנים "החליפות האיסלאמית") לבין אחיהם המוסלמים, תשאף להכיל בין נצחונותיה וכיבושיה גם את ישראל הקטנה.