בדברים הבאים אני מבקש להעריך ממרחק של מספר ימים לאחר נאומו האחרון של נתניהו באו"ם, אבל על יסוד ניסיון ארוך-שנים של צפיה בתמהיל: ישראל, הערבים האו"ם ו"משחקי" מעצמות המערב בזירה הבינלאומית, את משמעות מחזה האבסורד שראינו ערב החג באו"ם. יש בארץ, בארה"ב ובאירופה המערבית (בעיקר) חולמי חלומות והוזי הזיות, שמציאות מעולם לא שימשה להם אמת-מידה לעיצוב ואיכון מחשבותיהם, או תמריץ אמפירי לזיהוי ההבדל שבין תאוריה מרחפת ואוטופית, לבין החיים עצמם. נתניהו יכול וצריך לנצל עובדה זו פעם אחר פעם בכדי לעורר ישנים באירופה, בארה"ב ובדמוקרטיות מרוחקות יותר מאזורנו, להכיר בקיומו של סיכון מתפתח ולהבין את האופן בו מתפשטת ומתגברת כיום מגיפת הפונדמנטליזם האיסלאמי.
