רשות מקומית אינה רשאית להתערב בקריטריונים שקבע משרד הפנים למתן הנחות בארנונה לנזקקים, אך היא רשאית לקבוע את שיעור ההנחה ואת הטבלה בה תשתמש לצורך חישובה. כך קובע (יום ד', 17.6.15) בית המשפט העליון.
מאז שנת 1992 קובע חוק ההסדרים, כי הרשויות יכולות להעניק הנחות לנזקקים וזאת בהתאם למספר הנפשות במשפחה ולהכנסתה החודשית. החוק קובע את שיעורי ההנחה המירביים בטבלה המתייחסת לפרמטרים אלו. השאלה שנדונה בבית המשפט העליון הייתה, האם הרשות חייבת להעניק את ההנחה לפי טבלת ההכנסה בשנה בגינה נגבית הארנונה, או שהיא יכולה להעניק אותה לפי הטבלה המתייחסת לשנה בה נקבע גובה הארנונה, קרי - השנה היוצאת.
השופט
אורי שהם קובע: "הרשות המקומית תהא כפופה לטבלת ההנחות אותה קבע שר הפנים. עם זאת, בסמכותה של הרשות המקומית לבחור איזו טבלת הנחות ברצונה לאמץ, האם את הטבלה הקיימת במועד פרסום צו הארנונה, או את הטבלה העתידית, אשר תפורסם בסוף אותה שנה". שהם מדגיש: "אין זה בסמכותה של הרשות המקומית להתערב בקריטריונים עצמם המופיעים בטבלה, וכל שהיא רשאית לעשות, לאחר הבחירה בטבלה הקיימת או בטבלה העתידית, להפחית את אחוזי ההנחה או לאשר את שיעורי ההנחה המירביים, כפי שהם".
שהם שב וקורא למחוקק - כפי שכבר עשה בית המשפט העליון במספר פסקי דין - לקבוע קני מידה כלל-ארציים אחידים למתן ההנחות בארנונות. הוא מציין, כי "רשויות מקומיות שונות מיישמות בצורה שונה את מצוות המחוקק ואת דבר מחוקק-המשנה, ונקיטת גישה שונה מעין זו מהווה כר פורה לסכסוכים משפטיים אשר מעסיקים רבות את בתי המשפט".
בית המשפט העליון דחה את ערעורו של אריה גואטה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, שלא לאשר את בקשתו לתביעה ייצוגית נגד עיריית תל אביב. הבקשה הוגשה לאחר שבשנת 2012 שינתה העירייה את מדיניותה והחלה לקבוע את ההנחות לפי טבלת ההכנסות במועד ההחלטה, במקום במועד התשלום. שהם אומר, כי אם חל שינוי דרמטי בנתונים, ממילא תהיה העירייה מחויבת לאמץ בשנה שלאחר מכן את הטבלה המשופרת.
השופטים
סלים ג'ובראן ו
יורם דנציגר הסכימו עם שהם. את גואטה ייצג עו"ד אליעזר הלדנברג, ואת העירייה - עו"ד ליה גרנות.
אירוע חריג ופסול מתרחש באולם בכיכובה של נציגת השב"ס
