בית משפט השלום בתל אביב נמנע מפסיקת הוצאות משפט לטובת נתבע שזכה בדין, לאחר שפרקליטו השתמש בטיעונים גזעניים שאינם מן העניין, שנועדו לקשר את התובע אל רוצחי משפחת פוגל מאיתמר.
מדובר בתביעה שהגיש
מוחמד יוסף דראושה, שעבד בשיפוצים בדירתו של שרגא אליהו בבני ברק ונפצע במהלך העבודה. בשל כך, תבע את אליהו בתשלום הוצאותיו הרפואיות בשל יחסי עובד-מעביד שהיו ביניהם אז, לטענתו.
השופט
מנחם קליין דחה את התביעה וקבע כי התובע לא הציג כל עדות אמינה או מסמך אוביקטיבי על כי הנתבע היה המעביד שלו ולא הוכח שיש מקום להחיל על הנתבע את החובות המוטלות בדין ובפסיקה על מעבידים כלפי עובדיהם.
בשולי פסק הדין כתב השופט כי בשלב זה היה אמור לפסוק גם הוצאות ושכר טירחת עו"ד כנגד התובע כמקובל. "עם זאת, סיכומי ההגנה התאפיינו בהשתלחות חסרת רסן במילים בוטות ובייחוס תכונות אופי שאין מקום לחזור עליהן, אך סבורני שבא כוח הנתבע חרג מכל מה שמקובל בניהול הליך משפטי הוגן", ציין.
לדבריו, בין כליל ההכפשות והכינויים הרבים שנתן בא-כוח הנתבע בתובע ובעדיו בצורה קשה ובלתי מכובדת, עברו שתי שורות את כל גבולות הטעם הטוב: "התובע גר בכפר רצחני ממנו יצאו בין השאר רוצחי משפ' פוגל הי"ד, ומשתייך לחמולה ידועה במחבליה ורצחנותה".
"טיעון זה - שלא הוכח כלל במהלך המשפט (!) [סימן הקריאה במקור, א.ו.] - הוא טיעון מקומם, לא רלוונטי, דמגוגי ואף גזעני לדעתי. דבר שלא ייראה במקומותינו, בעת טיעונים בתיק מסוג זה", קבע השופט. "נראה כי המדובר בניסיון נלוז, לנסות ולהשפיע על תת-המודע של מותב זה ולהזכיר לו את המאבק וההתנכלויות בו נתונים מתיישבי יו"ש, בכדי לייצר אנטיפטיה כלפי התובע ולהטות משפט תוך נטישת האוביקטיביות המחויבת בפסיקת הדין".
קליין הוסיף כי אין לבית המשפט דרך ראויה יותר מלהביע תרעומתו בגין הדברים אלא בשלילת פסיקה הוצאות ושכר טירחת עורך דין בשל כך.
