150,000 שקל לאישה על כריתת רחם

משרד הבריאות יפצה ב-150,000 שקל אישה שעברה ניתוח קיסרי בלא שהוסבר לה שהדבר עלול להביא לכריתת רחמה - כפי שאכן אירע. כך קבע (25.7.15) שופט בית משפט השלום בצפת, דניאל קירס, שדחה את רוב תביעתה של האישה.

האישה אושפזה ביולי 2008 בבית החולים זיו בצפת, כאשר היא בשבוע ה-39 להריונה ה-11. הצוות הרפואי החליט שנשקפת סכנה לחייה וביצע ניתוח קיסרי, במהלכו התברר שיש צורך לכרות את רחמה. מאוחר יותר נמצא שהרופאים שכחו בתוך גופה מהדקים ניתוחיים והאישה סבלה כתוצאה מכך מפגיעה בדרכי השתן. האישה תבעה פיצויים בסכום שיפסוק בית המשפט, בטענה לנכות נפשית ואורולוגית כתוצאה מהאירועים.

קירס קיבל את חוות דעת של מומחי בית המשפט, לפיה לא נותרה לאישה נכות תמידית. הוא מוסיף ואומר, כי גם אם היה מטיל אחריות על בית החולים - היה קובע שלאישה יש אשם תורם של 70%, משום שהתעקשה לעזוב את בית החולים לאחר ארבעה ימים בלבד, בניגוד מוחלט לעמדת הצוות הרפואי. בהקשר זה מדגיש קירס:

• 
  "כאשר הקופה הציבורית מממנת לאזרח שירותי בריאות, וכאשר הקופה הציבורית היא זו שתשא בפסיקת פיצויים למי שנפגע מהתרשלות במתן שירותי בריאות אלה, בעיני העמדה צריכה להיות ברורה: כאשר הרופאים אומרים שיש להישאר להשגחה, על החולה לשמוע להנחיות אלה. לא ניתן להכריח אותו לעשות כן, אך אם הוא מסרב לעשות כן, הוא בהחלט נוטל על עצמו אחריות ניכרת עד מאוד להשלכות מעשהו".
  

לעומת זאת קבע קירס, כי האישה לא קיבלה הסבר מלא על הסכנות הכרוכות בניתוח הקיסרי. הוא דוחה את עדותו של ד"ר אנדריי רויטמן, שטען שלא נתן לאישה לחתום על ההסכמה לפני שווידא שהיא הבינה את מלוא הסיכונים. האפשרות של כריתת רחם מופיעה באותו טופס, קירס מראה שרויטמן סתר את עצמו לגבי נסיבות חתימתה של האישה עליו ומקבל את גירסת האישה ובעלה לפי הדבר לא הוסבר להם. מנהלת המחלקה דאז, ד"ר שפרה זהר, הקפידה לקבל את הסכמת הבעל לכריתת הרחם כאשר התברר הצורך בכך, אך הדבר אינו מרפא את הפגיעה באוטונומיה של האישה לפני הניתוח - אומר קירס.

בנוגע לגובה הפיצוי אומר קירס: "משקבעתי לעיל כי כריתת הרחם לא הייתה בגדר עוולה, וכי התובעת אף הייתה מסכימה לניתוח הקיסרי גם אם הייתה מקבלת הסבר בעניין הסיכון לכריתת רחם, הפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה אינו פיצוי על נזק רפואי נפשי אלא - פיצוי הבא לשקף אך את הפגיעה בזכותה של התובעת לאוטונומיה. בענייננו, מקובלת עלי טענת התובעת לפיה, נוכח השתייכותה לזרם החרדי, המשך ילודה (גם לאחר 10 ילדים), היה בבחינת ציפור נפשה. על כן הפגיעה באוטונומיה בעניינה של התובעת היא פגיעה משמעותית. מצד שני, וכפי שקבעתי לעיל, אם התובעת הייתה מקבלת הסבר על הסיכון לכריתת רחמה, היא הייתה מסכימה לניתוח הקיסרי, וזה נתון הממתן את הפגיעה באוטונומיה".

המדינה גם חויבה בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. את האישה ייצג עו"ד תמיר סבאן, ואת משרד הבריאות - עוה"ד רפאל גלס ושושנה גלס.