בוקה ומבולקה במדינת היהודים. היעדרות של חודש וקצת מן הארץ תוך הינתקות מרצון מכל מה שקורה בה כדי לשמור על שפיות ככל שניתן, מזמנת לחוזר אל ארץ האבות הפתעה רבתי: מדינה בלתי שפויה, מדינה החיה על הקצה, משמע הקצוות של הציבוריות הישראלית, שמאל וימין, השתלטו על השיח. המדינה סובלת מסכיזופרניה חמורה. אין תרופות בנמצא כדי לרפא במקצת את המחלה המתפשטת כאש בשדה הקוצים ומכלה כל חלקה טובה. תחושת אנרכיה מכה בכל פינה, בכל תחום. מנהיגי ישראל ומעצבי דעת הקהל כאילו ניתקו מגע עם המציאות. אין עיקר. יש רק טפל. התקשורת נמצאת באחת השעות הקשות שלה. היא מתומרנת על-ידי אשפים הקובעים את סדר היום על-פי האג'נדה שלהם. ראש הממשלה מנצח על כולם. ועיני חברי בתקשורת טחו מראות את המציאות כמות שהיא. הגדילו לעשות אנשים רציניים, לפחות כך תדמיתם הציבורית, אשר מצאו לנכון להתנצח באופן פרסונאלי תוך ניסיון לשוות לפולמוסם נופך אידיאולוגי. בראש מצעד האיוולת נמצאים גדעון לוי, ב. מיכאל ויצחק הרצוג. לא ייאמן עד לאיזו רמה אינטלקטואלית רדודה, משפילה אפילו, מסוגלים אנשים אלה להגיע באומרם דברים שאוזניים תצילנה.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
