התביעה המשטרתית דיברה בשני קולות ומסרה לבית המשפט הצהרה שאינה מעוגנת במציאות - קובעת (16.9.15) שופטת בית משפט השלום ברמלה, רבקה גלט, באומרה שמדובר בהתנהגות המצדיקה הגנה מן הצדק.

המשטרה הגישה כתב אישום נגד יעקב יודלביץ, בו ייחסה לו עבירות של נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, הפרעה לשוטר והתחזות בכזב. הסניגור, עו"ד כפיר דור, טען, כי מדובר באירוע תעבורתי ולכן היה מקום להגיש את כתב האישום לבית המשפט לתעבורה ולא לבית משפט השלום. התובע, עו"ד מאור לודנר, טען בתגובה שהמשטרה מגישה בצורה שגרתית עשרות כתבי אישום כאלו לבית משפט השלום, אם כי אישר שאין נוהל הקובע להיכן ינותבו כתבי אישום דומים.

גלט אומרת, כי המשטרה נוהגת להגיש כתבי אישום כאלו לבית המשפט לתעבורה, ולכן טענתה בתיק זה מהווה "דיבור בשני קולות שאין לו מקום". עוד קבעה, כי לא היה מקום להאשים את יודלביץ הן בהפרעה לשוטר והן בהתחזות, לאחר שמסר לשוטר שם כוזב, שכן מדובר באותו מעשה. "עריכת הפרדה בין חלקי אותו משפט שאמר הנאשם, על-מנת להצמיח מתוכו שתי עבירות פליליות, היא מלאכותית, ותוצאותיה צורמות ובלתי מידתיות", אומרת גלט.


איתרה מקרים בודדים


לדברי גלט, הציבור תופש עבירות תעבורה כחמורות פחות מאשר עבירות פליליות, הענישה בחלק מעבירות התעבורה אכן חמורה פחות מאשר בעבירות פליליות מקבילות, והתביעה אינה נוהגת להגיש הרשעות תעבורה כחלק מהעבר הפלילי של נאשמים. לכן, יש משמעות להחלטה האם יודלביץ יועמד לדין בבית משפט השלום או בבית המשפט לתעבורה.

מכאן עוברת גלט לדיון בשאלת מדיניותה הנוהגת של המשטרה ומגיעה למסקנה, כי אכן כמעט תמיד עבירות מסוג זה נדונות בבית המשפט לתעבורה. לדבריה, יש במאגרי הפסיקה אין-ספור דוגמאות לכך, בעוד שלונדר לא הציג - למרות דבריו - שום דוגמה לניהול תיק שכזה בבית משפט השלום, והיא עצמה איתרה רק עשרה מקרים כאלו.

"לדעתי, אין במקרים האחדים הללו כדי לבסס את טענת התביעה לקיומה של התנהלות שגרתית לפיה מוגשים כתבי אישום באירועים שכאלה בעבירות לפי חוק העונשין, שכן הם מועטים מאוד לעומת כמות התיקים הדומים, המתנהלים לפי פקודת התעבורה, על-פי בדיקתי. עם זאת, לשם הזהירות ולצורך הדיון, אניח כי מעת לעת, אכן מוגשים כתבי אישום שכאלה בבתי משפט השלום", אומרת גלט.


המשמעות של העדר נוהל


גלט מוסיפה: "מטעם התביעה לא הובא הסבר של ממש, על-מנת להבהיר מה הקריטריון המנחה אותה בבחירת העבירות, ובנלווה לכך, אף בבחירת הטריבונל, ככל שהמדובר בעבירות של התחזות ואי הצגת רישיון, שבוצעו לרקע השימוש בדרך. למרות שניתנו הזדמנויות לתביעה לטעון טיעוניה, לא עלה בידה להציג קיומה של מדיניות מוסדרת בעניין. גם לא הוצג נימוק קונקרטי אשר בעטיו הייתה הצדקה לחרוג מן השגרה בעניינו של הנאשם המסוים שלפני".

לנוכח העובדה שכאמור אין במשטרה מדיניות מסודרת בנוגע לבית המשפט שידון במקרים כאלו, מדגישה גלט: "הלכה היא שהחלטות המתקבלות אצל הרשות, ובענייננו רשות התביעה הכללית, ללא מדיניות מוסדרת, הן החלטות פגומות ובלתי סבירות, שכן אינן ניתנות לבחינה, ואינן מקיימות את החובה לפעול באופן סביר ושוויוני. ייתכן שיש בהן אף חריגה מסמכות ממש". בעניינו של יודלביץ אף יש כדי ליצור אכיפה בררנית, היא מוסיפה.

לאור כל זאת קבעה גלט, כי על המשטרה להחליט האם היא מוחקת את כתב האישום ומגישה אותו מחדש בבית המשפט לתעבורה, או מתקנת אותו כך שיופיעו בו רק עבירות מתחום התעבורה. לסיום, קוראת גלט "לשקול בכובד ראש את הצורך בכתיבת הנחיות ברורות שיסדירו את המדיניות בכל הנוגע להגשת כתבי אישום, בעבירות שיש להן מקבילה בפקודת התעבורה".