שופט בית המשפט העליון, צבי זילברטל, מזהיר מפני ניהול כושל של תביעות דוגמת אלו שעסקו בזיהום הקישון, מחשש שיפגעו בתביעות ראויות. הדברים כלולים בחוות דעתו הקצרה בנושא הצוללנים והדייגים בקישון, בה הסכים (יום ה', 24.9.15) עם השופט יצחק עמית.

"בצד הנזקים שנגרמו לתובעים מעצם היותם חולים במחלות קשות ובצד הנזק שנגרם לציבור כתוצאה מעצם זיהומו של נחל הקישון, ניתן להצביע על נזק נוסף שיכול להיגרם כתוצאה מההתדיינות דנא", אומר זילברטל. "כוונתי לנזק שעלול להיגרם למאבק בזיהום הסביבתי כתוצאה מכך שהתובענות שלפנינו נוהלו בדרך שלא הייתה יכולה להוליך אלא לדחייתן, כפי שהראה חברי השופט עמית בפסק דינו מאיר העיניים, שכן תוצאה זו עלולה לרפות ידיהם של העוסקים בהגנת הסביבה ובמלחמה בזיהום הסביבתי.

"ניהול תובענה בעילה של חשיפה לחומרים מסוכנים, במיוחד בנסיבות המקרה דנא, דורש התמחות מיוחדת וידע נרחב הן במדע, הן במשפט המהותי והן בסדרי הדין. נדרש צוות לא קטן כדי לעמוד במשימה. כישלון הניסיונות שלפנינו אינו מבטא מגמה לגונן על בעלי ההון המזהמים ועל הרשויות, כפי שוודאי אחרים יבקשו להציגו, אלא פשוט מחמת אי-הוכחת הטעון הוכחה. כידוע, 'הדין נגזר מהעובדות'. ללא הנחת תשתית עובדתית לא תצלח דרכה של אף תביעה, יהיו נסיבות הגשתה אשר יהיו ויהיו הערכים שהיא מבקשת לקדם, נעלים ככל שיהיו".

השופט נעם סולברג, שהסכים גם הוא עם עמית, הוסיף, כי אומנם בצד אחד הייתה "הפקרות פושעת שבהזרמת שפכים תעשייתיים רעילים לנחל הקישון, ללא פיקוח, ללא בקרה, מבלעדי אכיפה, במשך שנים ארוכות", ובצד השני - מחלות סרטן שגרמו סבל עצום. אולם הוא מדגיש, לא ניתן לבצע "קפיצת הדרך" בין שני הקצוות. גם הוא מדבר על הליקויים בתביעות, ובהם: "הגזמה רבתי וללא אחיזה במציאות" בטענות מקצת התובעים, "ריכוז חומרים רעילים בכמויות משתנות, בתקופות שונות, במקומות שונים, בנחל ובסביבתו", "סוגי מחלות שונים ומגוונים אצל המערערים", "רק מקצת המערערים צללו בקישון" ו"העדר עודף תחלואה אצל המערערים ביחס למקובל אצל אחרים".