יצרנית השעונים ראדו מבקשת (16.9.15) מבית המשפט המחוזי בתל אביב לא לאשר את רישומו של סימן המסחר RADO בידי חברת ההנעלה הישראלית הנושאת שם זה. ראדו פנתה לבית המשפט לאחר שרשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר דחה את התנגדותה לרישום.
לדברי ראדו, הרשם אסא קלינג קבע שסימניהן של שתי החברות דומים עד מאוד מבחינת חזותם וצלילם והם נהגים באופן זהה. אולם בבואו ליישם קביעות עובדתיות אלו, הוא נקט בפרשנות דווקנית ופורמליסטית של הוראות פקודת סימני המסחר, שהובילה לתוצאה שאינה מתיישבת עם ההלכות הידועות בעניין מותגים רבי עוצמה.
ראדו מזהירה, כי החלטתו של קלינג עלולה להוביל חברות בינלאומיות להדיר את רגליהן מהשוק הישראלי. חברות אלו, נטען בערעור, יתקשו להשלים עם מצב בו סוחר עלום יוכל לנצל את המוניטין שלהן ולרשום את סימניהן או סימנים זהים-כמעט על מוצריו, תוך ניצול העובדה שלא מדובר בתחומי פעילות זהים.
לטענת המערערת, קביעתו של הרשם לפיה תחום השעונים רחוק מתחום הנעליים אינה יכולה לעמוד. לדבריה, החלטתו בעניינה זהה להחלטות אפשריות ולפיהן יוכל יצרן שעונים ישראלי לרשום את הסימן נייק, יצרן צעצועים יוכל לרשום את הסימן מקדונלד'ס ויצרן בגדים - את הסימן איקאה, וזאת רק מהטעם שחברות אלו טרם רשמו בישראל את סימניהן. לדברי ראדו, בעולם של גלובליזציה והתפתחות דרכי המסחר, אין הדעת מתירה תוצאה שכזו.
לדעת ראדו, קלינג שגה כאשר קבע, כי שעונים ונעליים אינם טובין מאותו הגדר, אף שקבע ששניהם בתחום האופנה, ואף לא טובין קרובים דיים כדי להצביע על קשר ביניהם בתודעת הצרכן, אף שקבע ששניהם משמשים לאותה מטרה. עוד סבורה ראדו, כי יש לתת משקל למגמות בינלאומיות של התפשטות חברות ביגוד לתחום השעונים ולהפך, ולהביא בחשבון שכיום שעון הוא תכשיט אופנתי ולא רק אמצעי למדידת זמן. הערעור הוגש באמצעות עוה"ד נחום כהן-צדק ויוסי מרקוביץ, וטרם הוגשה תגובת ראדו ייבוא.
