מחקר חדש מגלה כי גברים קנאים הרבה יותר במקרים של אי-נאמנות מינית, לעומת הנשים שקנאיות יותר לאי נאמנות רגשית.
החוקרים, מהאוניברסיטה הנורבגית למדע ולטכנולוגיה (NTNU) מאמינים כי סיכולוגיה אבולוציונית יכולה לעזור להסביר את ההבדלים. הפסיכולוגיה של נשים וגברים דומה ברוב התחומים, אך לא כמשמדובר ברבייה, כתבו.
המחקר שערכו כלל 1,000 משתתפים.
למרות שהפסיכולוגים שערכו את המחקר ציפו כי נשים וגברים יגיבו בצורה שונה לשאלות הנוגעות לחוסר נאמנות ולקנאה, הם הופתעו לגלות הבדלים כה משמעותיים, בעיקר משום שנורבגיה, שם נעשה המחקר, ידועה בתרבות של שוויון מגדרי. האבות במדינה נמצאים בדרך כלל זמן רב עם ילדיהם ומטפלים בהם, והחוקים בנורבגיה משדרים לגברים כי עליהם להקדיש זמן למשפחה. במקביל, התמיכה במשפחות חד-הוריות מאפשרת לגדל ילדים לבד במקרים בהם האב אינו ממלא את חלקו.
ולמרות זאת, אפילו בתקרבות בה קיים שוויון מגדרי, קיימים הבדלים משמעותיים במה שמעורר קנאה אצל גברים ונשים.
אבולוציה
מחקרים שנעשו לאחרונה בנושא של קנאה בחנו שני סוגים עיקריים של חוסר נאמנות: קיום יחסי מין אם אדם מחוץ למסגרת הנישואים, או כל מערכת יחסים זוגית אחרת, או קיום קשר רגשי עם אדם אחר מחוץ למערכת היחסים.
לפסיכולוגיה יש שתי נקודות מבט תאורתיות מנוגדות לגבי תגובות רגשיות של גברים ונשים לחוסר נאמנות. לראשונה יש שורשים בתפקידים המגדריים התרבותיים, בעוד שהאחרת לוקחת בחשבון נקודת מבט פסיכולוגית אבולוציונית.
המחקר פורסם בכתב העת Personality and Individual Differences.
על-פי נקודת המבט הראשונה, בתרבות בה רמת השוויון גבוהה, גברים ונשים יעניקו פרשנות דומה לעולם. בהתאם לגישה זו, המוח האנושי מעוצב במידה רבה על-ידי התפקידים השונים שהתרבות העניקה לנשים ולגברים ולחוויות שיש להם בתפקידים אלו.
נקודת המבט האבולוציונית, שונה, ועל-פיה אלפי דורות של גברים ונשים נאלצו לאמץ אתגרים שונים הקשורים לרבייה, כולל חוסר נאמנות. לדוגמה, גבר חייב להחליט אם הוא אכן האב של הילדים של בת הזוג שלו, ואם עליו לבחור להשקיע את כל ההגנה והמשאבים שלו בילד הזה. על בסיס הפסיכולוגיה האבולוציונית, הקנאה של גברים היא תגובה רגשית לסימנים לחוסר נאמנות מינית. הקנאה משרתת את הצורך להוריד את הסיכוי לכך שבת זוגו בוגדת בומאחר שהוא עוקב אחריה מקרוב.
מגיבים כראוי
עבור האם מדובר בסיפור שונה לגמרי. היא יודעת בוודאות שהיא האם של התינוק, אך היא חייבת להבטיח שאביו יספק לצאצאים מזון והגנה וכן מעמד חברתי לו הם זקוקים. האיום הגדול ביותר לאישה הוא לא שהגבר יקיים יחסי מין עם אישה אחרת, אלא שיקדיש זמן ומשאבים לאישה אחרת. זוהי הסיבה לכך שפסיכולוגים אבולוציונים מאמינים כי נשים רגישות במיוחד לסימנים שגבר מקדיש זמן ותשומת לב לאישה אחרת.
לדברי החוקרים, נשים שהיו אדישות לעובדה שהגבר נמשך רגשית לאישה אחרת היו בדרך כלל אלו שגידלו את הילד ללא צורך במשאבים מצד הגבר. גברים שהיו אדישים לאישה המקיימת יחסי מין עם גברים אחרים - ומכאן שמשקיעה גם משאבים בילדיהם של אותם גברים - מעבירים פחות גנים משלהם לדורות הבאים. החוקרים מסבירים כי אנו למעשה צאצאים של אותם גברים ונשים שהגיבו "כראוי" לאיומים אלו.
כמו-כן, חוויות מהעבר של חוסר נאמנות והעובדה שאנו נמצאים במערכת יחסים או שלא, לא השפיעו על תגובות הנשים והגברים לגבי חוסר נאמנות.
על-פי נקודת המבט המתייחסת לתפקידים המגדריים, קנאה היא משהו נרכש, למרות שאנחנו בטוחים כי תגובות אלו הן מנגנונים שהם חלק מהמוח האנושי, וזאת בגלל דמיון הממצאים של מחקרים לאורך מספר מדינות.
במסגרת המחקר הנוכחי, המשתתפים קיבלו באופן רנדומלי אחת מארבע גרסאות של שאלונים שעסקו בנושא קנאה. מחצית מהמגיבים נתבקשו לבחון אם חוסר נאמנות מיני או רגשי הוא שגרם להם לרוגז בארבע תרחישים שונים של בגידות. המחצית השנייה דירגו את התרחישים על סולם ערכים מ-1 (בכלל לא) ועד 7 (מאד) לגבי מידת הקנאה שחשו כשהתרחישים תיארו חוסר נאמנות רגשי או מיני.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
