מנכ"ל חברת הביטוח איילון, אמיל וינשל, רימה את רשות המיסים, כאשר נמנע בצורה שקרית מלשלם מס רכישה על 1.5 מיליון שקל מתוך התמורה ששילם לרכישת נחלה ובית בגן חיים. לאחר מכן מסר וינשל בבית המשפט גירסה מיתממת, חלקית וכבושה בחלקה. כך קובעת (11.10.15) שופטת בית משפט השלום בראשון לציון, יעל בלכר.

וינשל רכש את הנכס מידי משפחת ברש. בהסכם בין הצדדים נאמר, כי התמורה היא 5 מיליון שקל, ובנוסף לכך ישלם וינשל למינהל מקרקעי ישראל דמי הסכמה של מיליון שקל וישלם למוכרים 500,000 שקל תמורת מה שהוגדר כ"מטלטלין". לאחר שווינשל הגיש תביעה נגד ברש, חשפו הללו שאותם 1.5 מיליון שקלים נוספים היו למעשה חלקי בלתי נפרד מהתמורה, ונכתבו בנפרד רק כדי לחסוך לשני הצדדים תשלום מיסים.

וינשל הכחיש טענה זו, אך בלכר קיבלה במלואה את גירסתם של ברש. היא מציינת, כי בא-כוחו ויתר על חקירה נגדית של ישראל ברש, וכי המסמכים מלמדים שגירסה זו היא הנכונה. לעומת זאת, גירסתו של וינשל היא "חסרה, מיתממת ואף כבושה בחלקה, היא אינה משכנעת, סבירה פחות ואיננה מתיישבת כדבעי עם כלל הראיות".

בין היתר מציינת בלכר, כי נוסח ההסכם בין וינשל לברש מלמד שהתמורה האמיתית הייתה גבוהה מ-5 מיליון שקל; וינשל רק טען בצורה עמומה ששילם לברש תשלומי יתר, אך לא ביאר במה מדובר; אין זה סביר שקונה ישלם מרצונו 1.2 מיליון שקל מעבר לנקוב בהסכם, כפי שטען וינשל; והצדדים עיגנו את התשלומים הנוספים בנספחים בהם לא עירבו את עורכי דינם.

על הסכם מכירת המטלטלין אומרת בלכר, כי רוב הפריטים המופיעים בו הם למעשה מחוברים המהווים חלק מהדירה, ולכן מחירם אמור להיכלל במחיר הנכס: שירותים, מקלחת, כיור, אסלה, אמבטיה, מקלחון, מעקה, סורגים ועוד. מסקנתה היא, שמדובר באפוא בהפרדה מלאכותית של 500,000 שקל מתוך התמורה המלאה.

בלכר קיבלה את תביעתו של וינשל רק בנוגע לצ'קים מחשבונו שזויפו בידי ברש והורתה להם להחזיר לו 190,000 שקל שמשכו בצורה זו. היא נמנעה מלפסוק הוצאות לטובתו של וינשל באומרה:

"טענות הצדדים הן תולדה של התנהלות בלתי חוקית, פסולה וקלוקלת, בהסוואת התמורה הנכונה שסוכמה בין הצדדים בעבור רכישת המשק. אי-פסיקת ההוצאות מביאה לידי ביטוי את מורת הרוח של בית המשפט מעריכתם של ההסכמים כפי שנערכו, תוך הסתרת מלוא המידע מהרשויות ואף מבית המשפט". את וינשל ייצג עו"ד חיים בן-יעקב, ואת ברש - עו"ד יוני שמיל.