המדינה אומרת, כי הריסת בתי מחבלים מרתיעה - הן לפי מידע מודיעיני והן על-פי חקירותיהם של מחבלים אחרים. הדברים נאמרו (יום ה', 29.10.15) בתשובה לשאלתה של נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, בפתח הדיון בעתירות נגד הריסת בתי רוצחיהם של נעמה ואיתם הנקין, מלאכי רוזנפלד ודני גנון.

נאור שאלה, האם המדינה ביצעה מחקר לבחינת אלמנט ההרתעה של הריסת הבתים. עו"ד אבינעם אלעד-סגל השיב, כי לא ניתן לכנות זאת "מחקר", אך גורמי הביטחון והדרג המדיני משוכנעים שקיימת הרתעה, וכי ניתן יהיה להציג את הממצאים בדלתיים סגורות.

המדינה לא הסכימה לקיים את הדיון בעתירות כאילו הוצא צו על תנאי, למרות בקשתה לקבל החלטה מהירה ככל האפשר, וגם סירבה להתחייב מראש לפצות שכנים שבתיהם ייפגעו במהלך ההריסה. עם זאת. אלעד-סגל הבהיר, כי המדינה לא תטען עקרונית שאין מקום לפיצוי כזה בשל היותו "מעשה מלחמתי". לדבריו, המצב הביטחוני יוצא הדופן השורר כיום מחייב שימוש באמצעים יוצאי דופן, כשם שנעשה שימוש במעצרים מינהליים.

השופט חנן מלצר שאל את בא-כוחם של חלק מהעותרים, האם שולחיו ניסו להניא את המחבל מביצוע הרצח, או האם גינו את הרצח בדיעבד. תשובתו הייתה, ששולחיו לא ידעו מראש על הרצח, ולא שוחח איתם על עמדתם בנושא הרצח; "הם חפים מפשע כל עוד לא נטענת כל טענה נגדם". מלצר העיר, כי לא קיבל מענה לשאלתו.

נאור והשופט נעם סולברג נזפו בחריפות בעו"ד לאה צמל, המייצגת חלק מהעותרים, על שציטטה בטיעוניה מתוך פרסומים בתקשורת. "גבירתי מתכוננת לדיון או קוראת עיתונים?", תהה סולברג. כאשר המשיכה בכך צמל, הרימה נאור את קולה: "אם גבירתי תמשיך כך, אנחנו נושיב אותה".

סולברג ציין, כי יש לעדכן את המשפט הבינלאומי בדיני המלחמה, שכן הוא לא צפה את מעשי הטרור אלא עוסק במלחמות סדירות בין מדינות. לכן, אמר, קשה להסתמך על המשפט הבינלאומי בטענות נגד פעולות שמבצעת המדינה בתגובה למעשי טרור.