הרשויות המקומיות: להעביר חינוך הגיל הרך למשרד החינוך

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בישראל חיים כ-400,000 ילדים מגיל לידה על גיל 3. רק כ-20% מהם מטופלים בכ-1,600 מעונות וב-3,100 משפחתונים ברחבי הארץ, המוכרים על-ידי משרד התמ"ת. בנוסף למעונות היום והפעוטונים אשר קיבלו "סמל מעון" ממשרד התמ"ת ונמצאים תחת אחריותו, קיים מספר בלתי ידוע של מסגרות פרטיות. מסגרות אלו אינן נתונות לכל פיקוח, ואינן פועלות במסגרת רישיון כלשהו.

למרות שחוק הפיקוח על המעונות מחייב את המדינה להיות אחראית על החינוך בגיל הרך, ולפקח על כל מסגרת חינוכית העומדת בקריטריונים, בשטח לא מתקיים פיקוח נאות והמסגרות המפוקחות על-ידי משרד התמ"ת הן רק אלה אשר פנו אליו על-מנת לקבל את אישורו. גם הפיקוח שכבר מתקיים, מוגדר כ"פיקוח-על" ואינו יורד לרזולוציה של תוכן חינוכי.

בפועל אין כיום במדינה משרד ממשלתי אחד המהווה כתובת מרכזית, משמש, מתכלל ומעניק את מגוון השירותים המתבקש ממדינה נאורה בעשור השני של המאה ה-21. לכן, טובת הילדים היא להעביר את האחריות למסגרות מגיל לידה ועד גיל 3 למשרד החינוך.

בריאות נפשית

לדברי אבי קמינסקי, יו"ר איגוד מנהלי מחלקות לחינוך ברשויות המקומיות ומנהל מינהל חינוך בעיריית אשקלון, "חשיבות החינוך בגיל הרך היא קריטית. מחקרים מסכימים כי בשלב זה מתעצבות ומתפתחות יכולותיו השכליות והחברתיות של הילד ובה נרקמת ההתייחסות של הילד כלפי עצמו, כלפי סביבתו וכן מתעצבת ההתייחסות של הסביבה כלפי הילד. החוויות שחווה הילד בשנות חייו הראשונות הינן קריטיות לשלומו, לבריאותו הנפשית ולהתפתחותו השכלית והרגשית בהווה ובעתיד. פערים שעלולים להיווצר בשלב זה בגלל טיפול לקוי, עשויים ללוות את הילד למשך שארית חייו".

קמינסקי מאמין כי "טיפול איכותי הוא חיוני, במיוחד בגיל הרך, ישנה חשיבות עצומה לסוג הטיפול שמקבל הילד כחלק מהתפתחותו התקינה. איכות הטיפול מושפעת מאיכות הקשר בין המטפל/ת לילד ובין הילדים לבין עצמם, והן מגודל הקבוצה, היחס בין מספר הילדים למספר המבוגרים, הכשרת מטפלות, איכות הצוות ועוד".

לראייתו, למרות ההיבטים החינוכיים, ההתפתחותיים והכלכליים המצביעים בברור על החשיבות שהמדינה תיקח על עצמה אחריות לחינוך מלידה ועד לתום כיתה י"ב (לפחות), המציאות בישראל שונה בתכלית. למרות ריבוי המשרדים המעורבים בגיל הרך והכל-כך קריטי, מלידה ועד גיל 6, הכוללים את משרד התמ"ת, משרד החינוך ומשרד הבריאות, אין גורם אחד שבאמת מחויב לילדים מתחילתו ועד סופו. יצירת רצף חינוכי, אחידות בתוכן, בצורה ובמסרים היא חשובה ומשמעותית מאין כמותה.

העובדה שכיום, לא נמצא החינוך לפעוטות תחת אחריות משרד החינוך יוצר פערים וחסכים המשפיעים על התפתחותם של הילדים ומקשה עליהם במעבר בין מסגרות החינוך השונות.

קמינסקי: "אבסורד הוא שממשרד כמו משרד התמ"ת אשר אינו אמון על נושאים חינוכיים נדרש לתת מענה בנושאים שהם חינוכיים גרידא ולתת מענה מקצועי שאינו מתחום התמחותו, כגון קביעת מדיניות חינוכית, בקרה על יישום תכנים חינוכיים או הדרכת הורים. מדינת ישראל אינה סבורה ככל הנראה, שילדים עד גיל 3 זקוקים לחינוך אמיתי, מקצועי וערכי. הגישה הינה כי ילדים קטנים הינם "בעיה" שצריך לפתור באמצעות בייביסיטר ולא דור העתיד של מדינת ישראל ברגעים המשמעותיים ביותר בהם מתעצבת אישיותו ויכולותיו".