"מדהים לראות איך כולם[ן] הופכות למפלצות בהריון" - הסביר בשנת 2011 מנהל מרחב ירושלים בחברת דלק-מנטה, קובי הילר, את החלטתו להעביר מנהלת של תחנה בירושלים לתחנה אחרת, קטנה בהרבה, עם שובה מחופשת לידה.
הדס רחמה זקן עבדה 14 שנים בתחנת חברת דלק "הטורים", שם החלה את דרכה תחת ניהולו של אביה והתמנתה למנהלת התחנה. כאשר שבה מחופשת הלידה, הודיעו לה הילר והממונה עליה, כי היא מוצבת לנהל את תחנת תלפיות מזרח. הנימוק המפורש היה שהמחליף שלה הוא "דם חדש, רענן וצעיר", וכן - בלשונו של הילר - "את חוזרת אחרי חופשת הלידה, תינוקות, ילדים. מדהים לראות איך כולם הופכות למפלצות בהריון".
שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים,
שרה שדיאור, קבעה, כי דלק הפרה את החוק כאשר העבירה את זקן מתחנה אליה הייתה קשורה ותחנה קטנה בהרבה, שבה הסיכויים שלה לזכות לבונוסים נמוכים בצורה משמעותית. לדבריה, החוק מחייב את המעסיק לשמור לעובדת את אותה משרה בה החזיקה לפני חופשת הלידה, ולכן העברתה של זקן הייתה פסולה.
עוד מציינת שדיאור, שדלק כלל לא הייתה מוכנה לשמוע את זקן, אלא העמידה אותה בפני עובדה מוגמרת. כאשר ציינה זקן באוזני הילר, שטענותיו כלפי התחנה - ששימשו עילה להעברתה ממנה - התייחסו לביקור שערך כאשר הייתה בחופשת מחלה, היא לא זכתה למענה. העובדה שהממונים על זקן גם ציינו את המחליף לחיוב בכך שהוא צעיר ממנה, יוצרת גם אפליה על-רקע גיל - ממשיכה שדיאור.
שדיאור מוסיפה וקובעת, כי דלק קיפחה את זקן בשל הריונה, בין היתר כאשר הדיחה אותה בפועל בניהול תחנת הטורים עוד לפני הלידה. טענותיהם של החברה והילר נגד זקן נטענו בעלמא וללא הוכחות, והילר התעלם מ-14 שנות עבודתה והתייחס רק לחודשי הריונה - בהם עבדה חלקית מסיבות רפואיות - בגבשו את עמדתו כלפיה. הילר אף טען שנתוני המכירות של המנהל המחליף היו טובים יותר - בעוד בפועל אלו של זקן היו טובים בכ-50%.
בית הדין פסק לזקן פיצוי של 170,000 שקל, רובו על הפרת חוק עבודת נשים, הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אי-עריכת שימוע ונזק לא-ממוני. דלק תשלם גם הוצאות בסך 12,000 שקל. נציגי הציבור גילה פרימק ונתי ביאליסטוק-כהן הסכימו עם שדיאור. את זקן ייצגה עו"ד מאיה צחור, ואת דלק - עו"ד יניב אסתרין.
