אהוד אולמרט מבקש (יום ג', 19.1.16) משופטי בית המשפט העליון להתחשב בעשר השנים בהן הוא מצוי בהליכים משפטיים. הוא דיבר בסיום הדיון בערעורו בפרשת טלנסקי.
אולמרט אמר: "זה מזכיר לי מעמד אחר לגמרי. הייתי אורח בטלוויזיה האמריקנית בפני אחד המארחים החשובים ביותר, תקופה לא-ארוכה אחרי שהנשיא
ביל קלינטון חנן את מארק ריץ'. בין הממליצים לחון אותו היו ישראלים רבים, ובהם אנכי, על-רקע תרומות שנתן לירושלים עשרות שנים.
"המראיין, צ'רלי רוז, אמר לי: מר אולמרט, ראש עיריית ירושלים, אתה לא מרגיש בושה שאתה המלצת על אדם שעשה מעשה פשע? אמרתי לו בעדינות: מר רוז, אתה מכיר מישהו שחננו אותו ושלא עשה מעשה שהורשע בבית הדין? אז הוא הסתכל עלי בתמיהה ואמר: אני מתנצל על השאלה.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, לא אטען לגבי הכרעת הדין. עורך דיני טען את זה. גם לא אטען טענה כלשהי לתרומה שלי לעניינים הקשורים לקיומה של מדינת ישראל. מה שידוע ידוע, ומה שלא ידוע - מוטב שיישאר לא ידוע. אני מדבר על דבר אחד.
"אני מדבר על פעילות של עשרות שנים, שמעולם לא התעשרתי, שהקדשתי ימים ולילות כדי לסייע ליחידים ולארגונים בעניינים שקובעים את איכות חיינו, את טובת חיינו. חלקם העידו בבית המשפט דלמטה. וכבר נאמר במקורותינו: המציל נפש אחת - כאילו הציל עולם ומלואו.
"אני נתון במצב שאני באופן סובייקטיבי - ואני לא מבקש מאיש להסכים עם זה - שבתחושתי ובתחושת בני משפחתי, רואים את זה כמרדף. אמרתי פעם בבית המשפט המחוזי, שהתחושה שלי כאשר נחקרתי בהתחלה - שעה אחת לפי בקשת המשטרה - הייתה כמו מישהו שהוא מתאמן בטניס, שיש מכונה אוטומטית שמעיפה את הכדורים במהירות בכל הכיוונים. כך הרגשתי למעלה מעשר שנים.
"אני לא יודע מה מוגדר בצורה משפטית 'עינוי דין'. אני יכול להגיד לכם, כבודכם: זה לא קל, זה לא פשוט. המחירים הם מחירים שאני לא מרגיש שאני יכול, מבחינה רגשית, לעמוד כאן ולתאר אותם; לכל מי שסובב אותי ולכל מי שאני יקר לו. הפנייה שלי אליכם היא רק במישור הזה.
"אני לא מערער עכשיו על דברים שנאמרו בידי התביעה, ובוודאי שלא בידי בית המשפט שכל חיי כיבדתי אותו; את זה עשו פרקליטי. אני מדבר רק על דבר אחד: איך במכלול הזה נשקל העניין האנושי והעניין האישי. אם התעשרתי או העשרתי את מדינת ישראל"
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
