חלק ניכר, ואולי עיקרי, במצוקת הנזילות ובבעיות של ענבל אור נובעים מפרשת העסקה שלא הייתה ליד שיכון בבלי בתל אביב. היא הפסידה 25 מיליון שקל, והספדים אלו ממשיכים לרדוף אותה עד היום.

בדצמבר 2012 חתמה אור על חוזה אופציה לרכישת מגרש ברחוב פעמוני 14-12, ליד שיכון בבלי בתל אביב. היא התחייבה לשלם למוכרים, סוניה אברמוביץ' ורפי זיתוני, 210 מיליון שקל, תמורת רכישת המגרש, שעליו ביקשה לבנות מגדל בן כ-150 דירות יוקרה. מכיוון שאין ולא היו לאור 210 מיליון שקל, היא תכננה להקים קבוצת רוכשי דירות שתשלם מקדמות, שיכסו את מחיר המגרש. אברמוביץ' וזיתוני נתו לה אופציה לששה חודשים לארגן את הקבוצה. היא שילמה להם 10 מיליון שקל בעד האופציה. חוזים מסוג זה קובעים, שכסף לא זה יוחזר, אם העסקה מתפוצצת.

ענבל אור החלה לשווק את הקרקע לאחר יותר מחודשיים. ב-5 במרס2013 כינסה מסיבת עתונאים במשרדיה במגדלי עזריאלי, והודיעה על הפרויקט. באותו ערב, ובמשך שלושה ערבים רצופים, ערכה יריד מכירות מפואר בגני התערוכה בתל אביב. היא המשיכה לפרסם את המגדל בצינורות פרסום רבים.

עברו ששה חודשים, ואור לא הצליחה להרכיב את הקבוצה. היא אומנם מכרה דירות, אבל אפילו לא התקרבה ל-150 קונים. הרוכשים היו זהירים, ורכשו את הדירו בחוזים מותנים. כלומר, אם העסקה לא תצא לפועל, יקבלו חזרה את כספם. הקונים הזהירים דאגו מראש לקבל ערבות בנקאית, ואור שילמה את עמלת הערבות.

בתום ששת החודשים ביקשה אור מאברמוביץ' וזיתוני להאריך את האופציה. אריק אברמביץ (בנה של סוניה, והאיש המנהל למעשה את העסק) הסכים, אבל בתנאי שתשלם עוד מיליון שקל תמורת הארכת האופציה בשישה חודשים. עברו עוד שישה חודשים וקבוצת הרוכשים לא הוקמה. בתקופה זו ניסתה אור להכניס שותף ב-50%, או להוזיל את הדירות, אבל כל זה לא הציל את העסקה. חוזה האופציה בוטל בסוף 2013. אברמוביץ' ושיתוני מכרו לאחר זמן קצר את המגרש למשפחת היהלומנים כוזהינוף, ב-190 מיליון שקל. להם, ככל הידוע, יש כסף לשלם.

עתה התפנתה אור לאסוף את השברים ולחשב את הפסדיה: האופציה עלתה לה 11 מיליון שקל. ערבי המכירות הראוותניים עלו לה 3 מיליוני שקלים. עוד 11 מיליון שקל הוציאה על פרסום, שיווק, תשלומי לאנשי מכירות, עמלות לבנקים וכדומה. הנתון הסופי: 25 מיליוני שקלים באדום. הפסד זה רודף אותה בשנתיים האחרונות.

אי-אפשר היה להסתיר את הוצאות הפרסום, השיווק והעמלת, 14 מיליוני שקלים, והן נרשמו בסעיף הוצאות הנהלה, כלליות ואחרות, בדוח לשנת 2013. לו הייתה אור רושמת כהוצאה את 11 מיליוני השקלים ששילמה בעד האופציה, הייתה מסיימת את 2013 בהפסד של כ-5 מיליוני שקלים. הבנקים היו מגיבים בהתאם, מקצצים את מסגרות האשראי, ופעילותה של אור הייתה נבלמת. בחשבון אחרון, כיום, ייתכן מאוד שזה היה לטובתה.

תרגיל חשבונאי איננו מזומן

אבל אור החליטה להסתיר את ההפסד. היא הגישה תביעה להשבת הכסף נגד אברמוביץ' וזיתוני. לאחר מכן קיבלה חוות דעת משפטית, שמכיוון שיש "סיכויים טובים" לקבל את הכסף חזרה, אפשר לרשום סכום זה - שעדיין לא קיבלה אותו ואין לדעת אם תקבל - בתור "מלאי עסקי". כך מעבירים את הפצצה המתקתקת הזו מסעיף ההפסדים לסעיף הנכסים במאזן, ומצליחים לרשום רווח של כ-5 מיליוני שקלים.

אולם תרגיל חשבונאי, ככל שיהיה מתוחכם, איננו כסף מזומן. לענבל אור יש כבר שלוש שנים חור של 11-10 מיליון שקל בקופה. החור הזה מופיע בחשבונות בנק, למשל במזרחי-טפחות. יתרת חובה בבנק צוברת רבית, רבית חריגה ועמלות, והוצאות המימון הולכות וגדלות.

המזל שלה - שהעסקה נכשלה

למרבה האירוניה, המזל הגדול של ענבל אור הוא, שהעסקה נכשלה. היא הבטיחה לדיירים, היושבים על המגרש, לשלם להם דמי פינוי של 75 מיליון שקל. ענבל אור סיפרה, אולי מתוך נאיביות, שהדיירים אוהבים אותה מאוד, ומקבלים אותה בברכה בכל ביקור. ודאי, הרי היא הבטיחה לשלם להם תשלום גבוה בהרבה מהמגיע להם, גבוה בהרבה ממה שציפו לקבל מיזם כלשהוא. אור לא הייתה יכולה לגייס כספים אלו. לו הצליחה לרכוש את המגרש, הייתה מסתבכת בחובות עתק למשפחות של תושבים זועמים, ובהחלט לא היה מקום לקנא בה.