בצעד חריג ואולי אף חסר תקדים, הורה (14.3.16) בית הדין הרבני האיזורי בתל אביב לאסור למשך חודש אדם המונע מבנו לתת גט לאשתו, בניגוד לפסק דין מיולי 2014, ומותיר אותה עגונה מזה עשר שנים. במסגרת אותו פסק דין הוטלו הוצאות אישיות על עו"ד
אליעד שרגא, המייצג את הוריו של הבעל, בשל התנהגותו הגסה והחצופה
(ראו ידיעה נפרדת). הדיינים הרב שלמה שטסמן, הרב אייל יוסף והרב עידו שחר החליטו על צעד זה, לאחר שהגיעו למסקנה חד-משמעית לפיה הבעל הוא כלי בידי אביו, המבקש ממניעים לא ברורים למרר ככל הניתן את חייה של כלתו. ההורים הם תושבי ארה"ב, חרדים אמידים, הקשורים לחסידות ירושלמית ידועה. פסק הדין מגלה, כי באוקטובר שעבר הורו הדיינים להגיש תלונה במשטרה, לאחר שהרב שטסמן קיבל "פנייה מאישיות נכבדה ושנועדה להבהיר כי המבקש [האב] זכאי 'ליחס מיוחד' נוכח היותו 'גביר גדול'".
בשלב קודם הורה בית הדין שלא לאפשר להוריו של הבעל לצאת מן הארץ, וזאת כדי לשמוע את עדותם לאור טענת האישה שהם העומדים מאחורי עיגונה. לאחר שהאב פנה לבית הדין הרבני הגדול ולאחר מכן לבג"ץ, הורה בית הדין הגדול לבית הדין האיזורי לשמוע בדחיפות את ההורים ולהבהיר את צעדיו. כעת קובע בית הדין האיזורי, כי האב ביצע עבירה של בזיון בית המשפט ולכן הורה על מאסרו, אותו עיכב בעשרה ימים לצורך הגשת ערעור.
האב שיקר ללא הרף
בית הדין אומר כי האב שיקר ללא הרף בעדותו ומסר גרסאות סותרות בהפרשים של דקות. "בסתירות רבות כל כך בשורות מעטות כל כך לא חזינו כבר זמן רב", מציינים הדיינים. בין היתר טען האב, שאינו בקשר עם בנו - אך הוכח שהבן עבד בעסקיו של האב, הממשיך לתמוך בו כספית. עוד הוברר, כי האב לא ראה את נכדיו כבר 11 שנים, ולדבריו אינו מעוניין לראות אותם.
לדברי הדיינים, האב "הוא אדם גס רוח ויהיר, שאינו מהסס לדבר בעזות ובחוצפה גם כלפי בית הדין פעם אחר פעם. מעדותם של העדים האחרים ואף ממה שראו עינינו ולא זר מתברר כי מורגל הוא לחשוב כי 'בעל המאה הוא בעל הדעה' ואין הוא בררן במיוחד באשר לאמצעים שאותם הוא מנסה להפעיל כדי להשיג את מטרתו - להטעות ולהטות". הם קובעים, על סמך עדויות ומסמכים נוספים שהוצגו להם: "גרסתו, ולפיה אין הוא קשור כלל לפרשיית העיגון וכי בנו מנהל את חייו באופן עצמאי ומעגן את אשתו משיקוליו הוא ושלא על דעת אביו - לא רק שאינה אמינה אלא כוזבת ושקרית".
הדיינים מוסיפים ואומרים, כי אין כל עילה אחרת לעיגונה של האישה, שכן הבעל הוא שנטש אותה לאחר שלקתה באירוע מוחי, אין ביניהם מחלוקות רכושיות, הבעל ממילא אינו משלם את המזונות בהם חויב ואין הוא מעוניין בקשר עם ילדיו. "ההורים הנדיבים כלפי הבן מתנכרים ומתאכזרים לכלתם הנכה - אשתו ולנכדיהם - ילדיו, מזלזלים במצוקתם ובמחסורם, מתעלמים מהנכות ומהעגינות ו'אולי' לא מתעלמים בלבד אלא אף מרוצים מהמצב, לפחות בהקשר לעגינות, שבה הם 'תומכים' ברוחב יד", אומר בית הדין. "אין ספק כי ההורים 'מסייעים לדבר עבירה'. גרסתם לפיה ביקשו מבנם לתת גט לאשתו הוזמה והוכחשה בעליל".
"האגו הוא השחקן הראשי"
לדעת בית הדין, "ה'אגו' הוא השחקן הראשי והוא היסוד הנפשי העומד מאחורי העיגון וביזיון פסק הדין. בעינינו חזינו את ה'אגו' של הגביר הגדול המבהיר לבית הדין כי עליו אסור לצעוק, שהרי 'ספר תורה של מלך' יש לו; ששולח שליחים לבית הדין להבהיר כי זכאי הוא לייחס מיוחד; שאומר כלאחר יד לאב בית הדין הדן בעניינו 'אתה לא יודע מה אתה עושה'.
"...אין 'אגו' זה יכול, כנראה, למחול על העלבון של זימון משטרה על-ידי הורי כלתו, לפני שנים, עקב התפרצות-השתוללות של הבן בביתם - מעשה שבעקבותיו הבטיח לאבי הכלה, כעדותו של זה: 'שהוא לא יתן שהבת שלי תקבל גט'... אפשר שהתווסף לפגיעה זו רצון לנקמה על 'עוון נעורים' של התובעת שהעזה להינשא לבנו, שלא לרצונו, כפי ששב ואמר פעמים רבות במהלך הדיונים".
הדיינים מציינים, כי בשלב מסוים דרש האב לקבל 1.5 מיליון דולר - מחצית הפיצוי שקיבלה כלתו על האירוע המוחי - בעוד שהוא סוגר כדבר שבשגרה עסקות כפולות ומשולשות. נראה שדרישה זו נועדה להשפיל את האישה, כמרפא לאגו הפגוע שלו, והוא נסוג ממנה רק לאחר שהתברר לו שהדרישה עצמה פוגעת עוד יותר בכבודו.
לאור כל זאת קובעים הדיינים, כי האב אינו מסייע לעבירה של בנו - הסירוב לתת את הגט למרות פסק דין משנת 2014 שחייבו לעשות זאת - אלא הוא-הוא הגורם לאי קיומו של פסק הדין. לפיכך, הם אומרים, מבצע האב עבירה של בזיון בית המשפט וניתן להורות על מאסרו. הם אומרים, כי קנס לא יועיל בשל עושרו הרב של האב, וכי העובדה שהאב והאם מעוכבי יציאה מישראל מזה 5.5 חודשים - גם היא לא השפיעה עליהם. לכן, מסבירים הדיינים, הכלי היחיד שנותר הוא מאסר.
בית הדין מסכם באומרו, כי הסיבה למעשיו של האב עדיין לא ברורה עד תום, אך "נראה כי פעולותיו נובעות מיצר נקמנות עז, שכרון כוח וגאווה בלתי נדלים של 'עשיר יענה עזות', בצירוף אטימות וקשיות לב". לאחר התלבטות החליטו הדיינים לבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא נגד האם, באומרם שהשפעתה על בעלה היא שולית ושתבוא על גמולה בדין שמים.
את האישה ייצגו עוה"ד אסנת שרון, מוריה דיין ותמר אודרבורג והטוענת הרבנית דבורה בריסק. את ההורים ייצגו עוה"ד אליעד שרגא, יעל נגר ומיכל ארבוב והטוען הרבני משה מיטלמן.
