הדיינים הרב שלמה שטסמן (אב בית הדין), הרב אייל יוסף והרב עידו שחר מקדישים מספר עמודים (מתוך 48 עמודי פסק הדין) להתנהגותו של שרגא, וקובעים שהוא החליט מראש לבזות את בית הדין ואת ההליך. בין היתר הם אומרים: "בעוד בית הדין ביקש לחשוף את האמת בהליך ענייני, באי-כוח הנתבעים ביקשו לקעקע את ההליך ולשלול את הלגיטימיות שלו ובכך למנוע את חשיפת האמת.

"רק כך אפשר להסביר את העימותים היזומים על-ידי בא-כוח הנתבעים – עו"ד אליעד שרגא המתועדים לרוב בעשרות עמודי הפרוטוקולים; רק כך אפשר להסביר התנהגות פרובוקטיבית ההולכת ומקצינה ככל שהעדויות הופכות להיות משמעותיות יותר; רק כך אפשר להסביר את הזלזול ואת ההתנשאות של עו"ד שרגא כלפי ביה"ד ('האינסטנציה הזו...' כלשונו).

"רק כך אפשר להסביר שתי בקשות פסילה מופרכות מיסודן; רק כך אפשר להסביר הימנעות מהגשת בקשה להעיד עדים לפני ביה"ד; רק כך אפשר להסביר בא-כוח המטיח בפני עד שיש בידו קלטת מפריכה את דבריו, בעוד אין היא מצויה בידו במועד הדיון ותִמלול שלה כלל אינו מצוי ברשותו – אכן, מי שבא במטרה לקעקע את ההליך ו'לפוצץ' את הדיון לא מתכונן לחקירה נגדית.

"רק כך אפשר להסביר הימנעות הפגנתית מחקירת עדים מרכזיים, החל מאמצע יום הדיונים השני והימנעות מההתייצבות לדיון השלישי, הקצר, תוך שליחת עו"ד זוטרה, גם היא – לא כדי שתטען או תחקור, אלא לשם הגשת הודעה רצופת השמצות אישיות כלפי אב בית דין המנסה ככל יכולתו לעשות מלאכתו אמונה, לקיים הליך ראוי ולחשוף מי עומד מאחורי עיגונה של אישה צעירה ונכה. רק כך אפשר להסביר הימנעות מהגשת סיכומים, המנומקת גם היא בהודעה דומה המכילה השמצות. במקום להתמודד עם עדויות ועובדות עוברים לתקיפת והשמצת הדיין. דרך זו אינה מכובדת ואינה מכבדת, וחבל שכך.

"אולי כך אפשר להבין גם את העובדה, שבעוד בית הדין מקיים הליך חריג של דיונים רצופים וארוכים, יום אחר יום, ב'משמרת שנייה' בשל הנחיצות בבירור האמת במהירות האפשרית, בא-כוחם של הנתבעים, עו"ד אליעד שרגא, מוצא זמן לנסיעה לצפון הארץ בבוקרו של יום הדיונים השני. נסיעה זו היא בעיניו עובדה מוגמרת ואינה סובלת דיחוי, ומכוחה הוא מבקש הוא לדחות את שעת התחלת הדיון. אין הוא חושש כי האיחור יפגע ביכולת להשלים את חקירות העדים. ייתכן שמראש ידע כי אין בדעתו להשלים את חקירותיהם".

הדיינים מתייחסים גם להתנהגותו של שרגא כלפי הרב שמואל גמליאל, עובד אגף העגונות של הנהלת בתי הדין, שנסע לארה"ב בניסיון לשכנע את הבעל לתת גט לאשתו. לפני החקירה הנגדית יצאו השלושה להפסקה, ואז פנה שרגא אל סופר הדיינים "ושאל: האם הדיינים הלכו לתדרך את הרב גמליאל? כן המקום להעיר כי מדובר בהטחת האשמה חמורה ביותר העולה כדי ביזיון בית הדין.

"לצערנו אנו נאלצים לקבוע ששאלתו של עו"ד שרגא וכמותה גם התנהלויות נוספות רבות במהלך הדיון לא תאמה ולא כיבדה את מעמדו כעורך דין. מכל מקום, מאחר שבית הדין הבין שמטרתו של עו"ד שרגא הייתה ליצור פרובוקציות שיקעקעו את ההליך, מחל בית הדין על כבודו גם במקרה זה כדי לאפשר קיום הליך ראוי לבירור האמת".

לדברי הדיינים, "החקירה [של הרב גמליאל] התנהלה באופן פרובוקטיבי ומתריס הן כלפי העד והן כלפי בית הדין". שרגא הכריז שבידיו הקלטה המקעקעת את גרסתו של הרב גמליאל לגבי שיחתו עם אביו של הבעל, אך למרות הוראת הדיינים - לא הגיש את ההקלטה או את תמלולה. בהמשך, "שרגא זעם, כעס והטיח בבית הדין דברים אשר שוב עלו כדי ביזוי בית הדין".

כאשר הציג הרב גמליאל מכתב רב חשיבות ששלח לבית הדין ובו תיאור פגישתו עם אבי הבעל, מתאר בית הדין, עלתה חמתו של שרגא "אשר הודיע: 'אני הפסקתי לחקור, כאן לא עושים צדק'". ובהמשך: "באי-כוחם של הנתבעים בחרו כפי שהזכרנו לעיל שלא להגיש סיכומים. תמורתם הגישו הודעה שאינה אלא חלק מניסיונם לקעקע את ההליך באמצעות הטחת השמצות בבית הדין ובעיקר באב בית הדין".

בסיום פסק הדין נאמר: "טרם חיתום, ניתן את התייחסותנו להתפרצויות הבוטות של ב"כ הנתבעים, עו"ד אליעד שרגא, ולהתבטאויותיו המבזות – החוזרות ונשנות – כלפי בית הדין, אשר מקומן לא יכירן. בית הדין התרה בעו"ד שרגא כמה פעמים, והבהיר לו כי את כל טיעוניו וטענותיו יוכל לומר בפני בתי הדין, ובית הדין ישמע את דבריו 'בלב פתוח ובנפש חפצה', אך לא בדרך בלתי מכובדת, מבזה ותוך הטלת דופי בבית הדין.

"במטרה להשרות אווירה נוחה ועניינית בדיונים, מחל בית הדין על כבודו ופתח בתחילת הדיון השני בדברי פיוסין ובניסיון להרגיע את רוחות ההתלהמות שהופנו מצדו של עו"ד שרגא. אולם, לאחר שההתנהגות המבזה וההכפשות חזרו ואף הגיעו לשיאים חדשים, הודיע בית הדין לעו"ד שרגא כי 'יהיו הוצאות אישיות על ביזוי מתמשך של בית הדין פעם אחר פעם'.

"...ברור לנו כי התבטאויות קשות ומבזות מעין אלה לא היה מעז עו"ד שרגא להעלות על דל שפתיו כנגד בית המשפט האזרחי, על ערכאותיו השונות. לדעתנו, עו"ד שרגא עשה זאת במתכוון ומתוך מחשבה מראש בניסיון לקעקע את הלגיטימיות של בית הדין הרבני (אשר 'התקשה' לבטא את שמו וכינה אותו 'האינסטנציה הזו' או 'הטריבונה הזו'). זאת, לפחות, מעת שראה שהעדויות הנשמעות בפני בית הדין מובילות לכיוון שאינו נוח ומתאים ללקוחותיו.

"ידוע גם יודעים אנו כי עו"ד שרגא יעשה שימוש בהטלת הוצאות אישיות אלו במסגרת הכפשותיו כלפי בית הדין, ואף לא יהסס להיעזר בכך כסיוע לטענותיו נגד בית הדין ובעיקר נגד אב בית הדין, כי היה מוטה וכי גמר בדעתו עוד מתחילה להכריע כנגד הנתבעים ולפגוע בעבודתם הנאמנה של באי-כוחם. לא נכחד כי משום כך שקלנו לוותר על הוצאות המשפט, כדי לא לתת סיבה נוספת להלעיז על בית הדין. מכל מקום, לנוכח חומרתן של ההתבטאויות והישנותן נגד בית דין רבני שהוא חלק אינטגראלי ממערכת המשפט הישראלית, הגענו לכלל מסקנה כי לא נכון יהיה להבליג על כך".