בשנים האחרונות התוודעתי רבות למעשיו המושחתים של אליעד שרגא. עסקתי בכך לא מעט, ואף נדרשתי להתגונן מפני תביעת דיבה שהגיש (בפרשת עמותת "לחופש נולד") – תביעה שנמחקה לאחר שביקש גישור בניסיון להימנע מבירורה בבית המשפט. אני מכיר מקרוב חלק מהאישים הטוענים נגדו, וגם חלק ניכר מאלה המחזיקים קרוב לחזה מידע מדאיג נוסף על מעשיו הגובלים בשחיתות אישית. לכן מקומם למדי להיווכח כי התנועה לאיכות השלטון, שהוקמה כדי להיאבק בשחיתות, מגויסת כדי לטרפד חשיפת מעשיו הבעייתיים של העומד בראשה.

השימוש הנלוז והבלתי ראוי שנעשה בתנועה ובאנשיה ראוי לגינוי גם אם נניח, רק לצורך הדיון, כי במעריב יזמו סדרת כתבות כנקמה באליעד שרגא על מאבקו נגד הריכוזיות ונגד אי.די.בי. אז מה? האם בשל כך זכאי שרגא לחסינות מחשיפת מעשיו המושחתים??? כמובן שלא.

תפקידו של עיתון הוא לפרסם, לחשוף - גם אם יש לו מניע נוסף, ובלבד שיוכל להוכיח: אמת דיברתי. ככל שאני יודע, הפרסומים שנעשו עד כה במעריב עומדים בתנאי זה ו/או בהגנות הקבועות בחוק. עו"ד מאיר בלייך, איש קפדן ואמין, שבקיא בהוראות החוק, אישר פרסום סדרת הכתבות רק לאחר בחינה מדוקדקת של המידע. הציבור זכאי לדעת על מעשיו המפוקפקים של שרגא, כמו גם על דרכו המאיימת והפסולה, שתכליתה: למנוע פרסומים על אודותיו בתקשורת.

השאלות

ביום 17.05.12 - בעקבות השימוש הפסול שנעשה בתנועה לאיכות השלטון, פניתי אישית אל עו"ד אליעד שרגא. לדוא"ל הפרטי שלו ולמשרדו. ביקשתי מענה לשאלות שלהלן:

א) בהתייחס לתלונה שהוגשה נגד אי.די.בי. בכלל ונוחי דנקנר בפרט (קישור):

מי קיבל את ההחלטה על הגשת התלונה. איזה פורום ומי האישים שהשתתפו באותו פורום.

ב) מדוע נעשה שימוש בתנועה לאיכות השלטון כדי להטיל דופי במעריב ובאנשיו ו/או למנוע פרסומים במעריב העוסקים בפעילותך הפרטית כעורך דין?

ג) האם נכון שמתוך תרומות בסך כארבעה מיליון שקלים לתנועה לאיכות השלטון ב-2011 שולמו עמלות בסדר גודל של 700-900 אלף ש"ח?

אני מבקש לקבל מענה היום 17.05.12.

התשובות

באותו ערב קיבלתי מהתנועה לאיכות השלטון תגובה "לשאלותיך ולטענותיך", וגם דרישה: "לפרסמה במלואה". הנה היא, כלשונה:

א) ההחלטה על הגשת התלונה במשטרה כנגד מר נוחי דנקנר התקבלה על-ידי התנועה.

ב) פרסומי מעריב נועדו להטיל דופי בתנועה עצמה, בין היתר, בהעלאת טענות שקריות כנגד העומד בראשה, זאת במטרה לפגוע בפעילותה כנגד הריכוזיות במשק ולא כפי שנטען בשאלתך. המאבק נגד הריכוזיות הוא מאבק עקרוני אידיאולוגי במטרה להגן על חסכונות הציבור. אנו מצרים על השימוש במנדט הציבורי של
העיתון מעריב כדי להגן על עסקי הבעלים אך לא נירתע מההתקפות האישיות ונמשיך להגן על ציבור החוסכים.

ג) השאלה איננה ברורה. מכל מקום הדוחות הכספיים המבוקרים של התנועה מפורסמים באתר התנועה לעיון הציבור הרחב.

בברכה,
רות מרגולין - דוברת התנועה

התמיהות

הנה-כי-כן: גם פנייה לתגובה אישית מצד עו"ד שרגא, נענית על-ידי דוברת התנועה לאיכות השלטון - משל מדובר בתנועה שנועדה לשמשו ולהצילו. ברי, כי התגובה שלעיל אינה נותנת מענה לשאלות המרכזיות:

1) מי קיבל את ההחלטה על הגשת התלונה? איזה פורום ומי האישים שהשתתפו באותו פורום. בהעדר תגובה שתניח את הדעת, אין מנוס מהמסקנה הבאה: שום פורום רשמי של התנועה לא התכנס ולא קיבל החלטה מסודרת. אליעד שרגא מנצל לרעה את מעמדו כיושב-ראש התנועה כדי להגיש תלונה בשמה; הוא שקיבל את ההחלטה, והוא שעושה שימוש מחפיר בתנועה ובאנשיה הטובים כדי לסכל חשיפת מעשיו ברבים [בעקבות "התגובה" פניתי לדוברת, רות מרגולין. ביקשתי שוב מענה לשאלות: מי האישים שאישרו. תגובתה: השבנו לשאלה זו...].

2) האם הגשת התלונה אושרה רשמית על-ידי הוועד המנהל, שהוא-הגוף הרשאי לפעול בשמה של התנועה? בוועד המנהל חברים: עו"ד אליעד שרגא – יו"ר ומייסד התנועה, עו"ד מיכאל פרתם – מ"מ וסיו"ר וגזבר התנועה, נירה עפרוני, שלי גוטמן, טלי גרף, ד"ר סיימון פרי, פרופ' בני פרץ, תא"ל (במיל.) אמנון סופרין, מירי דותן, עו"ד מרים ליפשיץ, עו"ד ברק כלב, אפרים ליניאל, שמואל אליהו מויאל, עו"ד סלימאן אלזיאדנה, נאווה רונן, ד"ר אברהם חולי (משקיף), נירית אשכר טולקובסקי (משקיפה).

האם האישים הנ"ל משמשים חותמת גומי, או שנעשה שימוש בלתי מורשה בשמם הטוב? התשובה לכך: שרגא הוא שקיבל את ההחלטה לעשות שימוש נלוז ומחפיר בתנועה, בניסיון נואש לטרפד את חשיפת מעשיו במעריב. ניתן לקוות שניסיון זה לא ייצלח.

כאמור לעיל, התוודעתי בעבר לא מעט למעשיו ומעלליו של אליעד שרגא, כמו גם למנהגו הנלוז להלך אימים על עיתונאים ועל גורמים שונים. מהלכיו נועדו למנוע פרסומים בתקשורת על אודות מעשיו ולקדם את האינטרסים של משרדו בעריכת דין. בכתב ההגנה שהוגש בשמי לבית המשפט, בתגובה לתביעתו נגדי, נאמר, בין היתר:

"לטענת הנתבעים, ניצל התובע את מעמדו המיוחד - הן כיושב-ראש התנועה לאיכות השלטון, והן כיו"ר התנועה לחופש נולד, לענייניו הפרטיים, וכל זאת תוך ניגוד עניינים חמור ופסול. הנתבעים יפרטו להלן חלק מהמקרים, והם שומרים לעצמם את הזכות להציג במהלך המשפט פרשות נוספות שיצביעו על דרכיו הפסולות של התובע".

להלן הדוגמאות שהובאו בכתב ההגנה (המשמשות עתה את מעריב בסדרת הכתבות):

• אלוף-משנה (בדימ.) יוסף דסקל פנה אל התובע, בשמה של חברת בומברדייה שאותה הוא מייצג בישראל, כדי לקבל את עזרתו של התובע כיושב-ראש התנועה לאיכות השלטון בטיפול בפרשת שחיתות שגילה במכרז קרונות הרכבת. בין השניים התקיימה פגישה במשרדו של התובע. לטענת דסקל, התובע הסכים לדאוג שהחשדות לשחיתות במכרז לקרונות הרכבת יטופלו על-ידי התנועה לאיכות השלטון ויועברו כתלונה לגורמי הבדיקה/החקירה בישראל, אך הוא - התובע, הציב תנאי בל יעבור: התחייבות מצד דסקל שזה האחרון יפעל להעברת הייצוג המשפטי בישראל של חברת בומברדייה לטיפול משרדו הפרטי של התובע, אליעד שרגא. לדברי דסקל, הוא קם ועזב את המקום תוך תחושה של שאט נפש מדרכיו הנלוזות של התובע. זמן קצר לאחר מכן פנה בעצמו למבקר המדינה ולמשטרת ישראל, ואלה פתחו בבדיקה ולאחר מכן בחקירה פלילית מקיפה, שאימתה את החשדות שהועלו;

• גורם עסקי שכר את שירותיו של התובע כדי לסכל פתיחת היכל התרבות בקריית מוצקין. הצעדים המשפטיים נדחו. במקביל ו/או מייד לאחר מכן פתחה התנועה לאיכות השלטון, בראשותו של התובע, במתקפה נגד ראש עיריית קריית מוצקין. הנה-כי-כן: נעשה שימוש כפול מצד התובע, הן כפרטי והן בכובעו הציבורי, כדי להשיג את מטרותיו, וזאת כאמור תוך ניגוד עניינים חמור ופסול;

• חבר מועצה פנה אל התנועה לאיכות השלטון כדי לקבל ממנה סיוע במלחמתו נגד גורמי פשע שהשתלטו על עסקים ושטחים באזורו. במשרדי התנועה לאיכות השלטון נאמר לחבר המועצה כי "הנושא גדול עליהם" והומלץ לו על-ידי אותו נציג התנועה לפנות למשרדו הפרטי של התובע. בעת שפנה חבר המועצה אל משרדו של התובע הוא התבקש להציג פרטי כרטיס אשראי ולשלם סכום של 1000 דולר פלוס מע"מ לפגישה עם התובע. חבר המועצה דחה את ההצעה בשאט-נפש והמשיך להיאבק לבדו;

• הרוקח הראשי של קופת חולים לאומית פנה אל התנועה לאיכות השלטון בבקשת עזרה, לאחר שגילה שחיתות ויחס מנוכר מצד בכירים בלאומית. גם במקרה זה הומלץ בפניו על-ידי נציג התנועה לפנות אישית אל התובע, וכך אכן עשה. עם הגיעו למשרדו של התובע הוא התבקש לשלם שכר טירחה בסכום משמעותי של כ-20 אלף דולר;

• מחמת מעמדו של התובע כעומד בראש התנועה לאיכות השלטון - וכמי שיצא לו שם של איש המהלך אימים על רשויות ואישי ציבור, נעשה על-ידי "שמואל א. לינצר - משרד עורכי דין", בשמו (ובידיעתו) של התובע, שימוש פסול לקבלת כספים מחברת מיתב (חברה כלכלית המופעלת על-ידי עיריית פתח תקוה). הדבר נעשה תוך-שיתוף פעולה מצד התובע, ולאחר שמנהלי מיתב החלו לפעול להפסקת שירותיו של משרד עורכי הדין בראשו עומד עו"ד שמואל לינצר, וזאת לאחר שהתגלו בעיות קשות באופן התנהלותו. משרדו של התובע, אליעד שרגא, "גוייס", מחמת מעמדו של התובע כאמור, כדי למנוע ממנהלי מיתב להוציא אל הפועל את החלטתם. בנסיבות אלה נהנה משרדו של התובע משכר טירחה...

הדוגמאות הנ"ל הן רק חלק מהמידע הרב שהובא לידיעתי על מעשיו ומעלליו של שרגא. כאמור, תביעתו נמחקה, אך למרבה הצער, עד כה לא פעלו הרשויות לפתוח בחקירה נגדו בגין מעשיו המפוקפקים.

עם ובזכות פרסום סדרת הכתבות במעריב, הגיע למערכת העיתון מידע רב נוסף על מעשיו של אליעד שרגא. צריך רק לקוות שעורכי ואנשי מעריב, כמו גם בעלי השליטה, לא יקבלו "רגליים קרות" ולא יחששו לבצע את מלאכתם: לחשוף, לחשוף, לחשוף. עד הסוף.

מי שמגויס להצלתו של אליעד שרגא מפני הפרסומים וחשיפת מעשיו בתקשורת, בעיקר במעריב, אינה רק התנועה לאיכות השלטון, אלא, למרבה התמיהה, גם ידידו ומקורבו של שרגא, העיתונאי דן מרגלית.

"השימוש בתקשורת להתחשבנות אישית מאוס", הוא קובע בטורו בישראל היום ("ישראל השבוע", 18.05.12). "מה חטאו של שרגא? לדבריו, שתנועתו - כגורמים אחרים, ובהם מתחרים כאומ"ץ ועיתונאים ומשפטנים - ניהלה מאבק בשחיתות".

לגישת מרגלית, נוכח מאבקו של שרגא נגד הריכוזיות ולקידום "חוק הקלון" (נגד הטייקונים שלא מחזירים חובות), "הוא נענש עתה". בפיו של מרגלית הצעה: "על זה הוא ראוי להגנה ציבורית גם מאת בני אור שחולקים על כל צעד ושעל שבמעשיו".

מרגלית ידוע כאחד מתומכיו הנלהבים, שלא לומר פאתטיים, של שרגא. הוא אף הציע בעבר, מספר פעמים, גם בטורו בעיתון ישראל היום, למנות את שרגא לשר המשפטים. לא פחות. ועכשיו מציע לנו מרגלית להתעלם מהמידע המדאיג על מעשיו ומעלליו של שרגא, הטעונים בדיקה ו/או חקירה, ולהקנות לו חסינות מחשיפתם בפני הציבור. מדוע???

התגייסותו של מרגלית להגנת שרגא מזכירה לי את התנהלותו במשך שנים בענייניו של אהוד אולמרט. מרגלית כתב בזכות אולמרט, ולא נמנע גם מכתיבה בגנות אלה שחשפו את מעשיו של האיש המושחת הזה. עד שהתפכח - עם עזרה מעיתונאים-ידידים, ובהם הח"מ, שבסך-הכל אוהבים את מרגלית האיש-העיתונאי. כולי תקווה שהפעם יבין מרגלית, מהר יותר, כי עסקינן באדם מפוקפק, הוא שרגא, המתנהל באופן כוחני המחייב בדיקה וחקירה. ודאי-ובוודאי שאין להעניק לו חסינות מחשיפת מעשיו.

מיותר כמעט לציין: מרגלית טועה ומטעה. אין ולא יכול להיות ספק: אין איש הראוי לחסינות תקשורתית מפני חשיפת מעשיו הבעייתיים, קל וחומר כאשר מדובר באדם העומד בראש תנועה ציבורית שנושאת דגל המאבק בשחיתות. הציבור זכאי לקבל את המידע. והוא שיחליט כיצד להתייחס אל האיש.

אם וכאשר יובא שרגא בפני פורום שיידרש להכריע בעניינו, תינתן, קרוב לוודאי, גם למרגלית, האפשרות לומר דברים לזכותו. לשם הקטנת עונשו. אנחנו לא במקום זה, כמובן - נגד שרגא אפילו לא נפתחה חקירה - ולכן אל לו למרגלית להטעות את הציבור בדבר הצורך בגיוס בני האור, כביכול, להגנתו של שרגא.