מאז שפרש נאור ממשרד שגב (2009) והקים משרד עצמאי יחד עם עו"ד רנן גרשט, "פשטו" השניים על חברות ציבוריות שנקלעו לבעיות כספיות או אחרות. מהלכיהם לוו כמעט תמיד בסיקור תקשורתי נרחב. הם הטילו אימה על מנהלים ויצרו כלפיהם סיכון שסופו כמעט ידוע מראש: הפסקת ההליכים המשפטיים, לאחר שהשיגו לפחות חלק ממבוקשם, לרבות שכר טירחה בגובה של חמש עד שש ספרות.

עם "קורבנות" השניים ניתן למנות את החברות: תנובה, אפריקה ישראל, GMF, מעריב, פרטנר, סיביל, יורו גלוב, צ'יפ פי.סי. את השאלה האם לקוחותיהם הרוויחו מהמהלכים נותיר עתה בצריך עיון.

לו היה אופיר נאור, שהוא הרוח החיה במשרד, מסתפק בעמידה על המשמר ו/או בהיצמדות, שלא לומר היטפלות, לחברות שגרמו נזק לציבור המשקיעים, ניחא. אלא שבאחרונה נראה כי הוא מכוון את מרצו נגד חברת בזק, וזאת במטרה הצהרתית: לטרפד חלוקת דיבידנד עליה החליטה החברה כדין – החלטה שאושרה על-ידי בית המשפט ועל-ידי בעלי המניות שהשתתפו באסיפה הכללית - בסכום כולל של שלושה מיליארד ש"ח. במסגרת זו מעורב נאור בשתי תביעות:

• תיק האג"ח - התובעת הפורמלית הינה חברת ע.ל.א.ן מרחצאות המיוצגת על-ידי עו"ד אופיר נאור. החברה מחזיקה 1444 ע.נ. של אג"ח מסדרה 5. ערכן על-פי המסחר בבורסה הוא 1,986 ש"ח. רכישת אגרות החוב בוצעה בבורסה לאחר אישור חלוקת הדיבידנד. תביעה זו נדונה בפני השופטת דניה קרת-מאיר בבית המשפט המחוזי מרכז. שלב ההוכחות הסתיים ובימים הקרובים ייפתח שלב הסיכומים.

• תביעה נגזרת – התובע הפורמלי הינו אסף זקן חמו, המחזיק (בנאמנות עברו הוריו) סך של 1,261 מניות (בשווי של 8,000 ש"ח). עו"ד אופיר נאור מייצגו בהליך זה. תביעה זו נדונה בפני השופטת רות רונן בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

בזק ביקשה מבית המשפט לדחות את שתי התביעות. מטבע הדברים, הנהלת בזק השקיעה מאמץ רב בגיבוש הגנתה, כמו גם בהדיפת ההשמצות נגדה בתקשורת. ללא הועיל, בשלב זה. בקרוב יאמר בית המשפט את דברו.

איתנות פיננסית


יודגש, להבדיל מחברות רבות אחרות שנקלעו לקשיים נגדן הגישו עו"ד אופיר נאור ואחרים הליכים משפטיים - חברת בזק נהנית מאיתנות פיננסית ואין סכנה אמיתית לקיומה העסקי. לראיה: אפילו שוק ההון מצביע אמון בחברה ובמנהליה, ולכן נסחרות אגרות החוב של החברה הרשומות למסחר בבורסה בתשואה של כ-0.5% לשנה. כמעט כמו אג"ח ממשלתיות.

למרות זאת, מנסה נאור "לצבוע" את החברה בצבעים אחרים, ולהלך אימים כאילו חלוקת דיבידנד בשיעור המוצע עלולה לגרום נזק חמור לבעלי אגרות החוב עד-כדי-כך שהחברה עלולה להיתקל בקשיים לפרוע בעתיד את אגרות החוב. העובדה שאין בסיס כלכלי לקביעתו, לא הביאה עד עתה לקטיעת ההליכים המיותרים.

נאור זוכה ליחס חיובי ומוזר בבית המשפט. לראיה: בצעד תמוה דאגה השופטת דניה קרת-מאיר, שדנה בתביעה נגד בזק, לקנות עוגיות מקפה ג'ו לרגל יום הולדתו של עו"ד נאור (22.04.12). הכיבוד הוגש לשני הצדדים, ובהם לנאור, שהגיעו לאולם לדון בתביעה נגד בזק.

בתשובה לשאלת News1 השיבה השופטת קרת-מאיר באמצעות דוברות הנהלת בית המשפט כי אין לה יחסי ידידות עם עו"ד נאור. "הכיבוד הונח על שולחנם של שני הצדדים", מסרה, "בטרם הגעתם לאולם מתוך נימוס גרידא לאור אמירתו של עו"ד נאור בדיון מוקדם יותר כי הדיון הנוסף נופל ביום הולדתו. כל עורכי הדין נהנו מן הכיבוד בהפסקה".

נאור זוכה ליחס מוזר בשלבים השונים של המשפט. השופטת קרת-מאיר מגלה סובלנות מופלגת כלפיו, ומתירה לו שוב ושוב להשחיל לתיק בית המשפט כתבי טענות ומסמכים, וזאת באופן הנוגד סדרי-דין בסיסיים, ובמיוחד חובת-הגשת תצהירים שייתמכו בטענות. במענה לשאלה בנושא השיבה השופטת ל-News1: "כתבי הטענות הוגשו כפי שהוגשו על-דעת המגיש בלבד. כל טיעון בנדון, אם יהיה צורך בכך, יתברר בפני בית המשפט בבוא העת".

נאור יודע היטב, מה שיודע כל דרדק של שוק ההון: בעל השליטה בבזק, איש העסקים שאול אלוביץ, זקוק לחלקו בדיבידנדים כדי לממן את עלויות רכישת החברה. משום כך נראה אלוביץ כ"קורבן נוח", ממנו ניתן יהיה להוציא כספים. זו, אפוא, ההזדמנות של נאור ושותפיו לעוט על בזק ולטרטר את מנהליה, בתקווה שייעתרו לשלם שכר טירחה נדיב, כתנאי להסכמתו להסדר או להסתלקות מהתביעות. האינטרס הציבורי מחייב סיכול ניסיון סחיטה, גם כזה הנעשה תוך ניצול מהלכי בית המשפט.

נעיר כאן: באווירה הציבורית הקיימת – מחאה ציבורית רחבה שבה הטייקונים מוצגים כאויבי העם - נמנעים השופטים ממחיקה על-הסף של תביעות מסוג זה, גם כאשר נראה, על-פניו, כי מדובר בניסיון סחיטה בחסות בית המשפט, וגם כאשר מתברר שהתובעים קשרו קשר והסתירו מבית המשפט מידע מהותי ביותר. הנה חלק מהפרטים:

א) התובעת בתיק האג"ח רכשה את אגרות החוב לאחר שהוחלט בבזק על חלוקת הדיבידנד. בנסיבות אלה, על-פניו נראה כי אגרות החוב נרכשו למטרה אחת: רכישת "זכות עמידה", כדי שניתן יהא לעמוד בדרכם של מנהלי החברה ולסחוט כספים. יתרה מכך: בכתב התביעה נמנעה התובעת מלגלות פרט זה, והשימה עצמה כמשקיע תמים שהשקעתו נקלעה לסיכון חדש בעטייה של אותה החלטה;

ב) עו"ד שחר בן-מאיר, שייצג את חברת סגל לוי ייזום ונכסים בע"מ בתביעה מוקדמת יותר, באותו נושא, הוא בעל השליטה בחברת ע.ל.א.ן מרחצאות, והוא הדירקטור היחיד בה;

ג) עו"ד אופיר נאור ועו"ד שחר בן-מאיר מקיימים ביניהם שיתוף פעולה, שתכליתו בתיק בזק: חתירה לקבלת שכר טירחה בסכום משמעותי ביותר. ניתן להעריך כי לא טובת המשקיעים עומדת במוקד לנגד עיני עו"ד נאור, אלא שכר טירחה סחטני. הסיכון שהם נוטלים על עצמם, אגב, קטן יחסית, בשל מדיניותם השגויה של בתי המשפט - הנמנעים מהטלת הוצאות לדוגמה כנגד תובעים המגישים תביעות סרק;

ד) בין שני עורכי הדין הנ"ל מתקיים שיתוף פעולה במשך שנים רבות; הן כפרקליטים במשרדו של עו"ד שגב והן בטיפול באינטרסים משותפים בחברות שונות. למעשה, בתביעות הנ"ל מוצג עו"ד נאור כמייצג התובעות, אך בפועל ניתן להתייחס אליו כלבעל עניין מרכזי בתוצאות המיוחלות, לדידו, באותן תביעות;

ה) בידי News1 מידע, ולפיו פעל עו"ד נאור בדרך של העברת מסרים לאלוביץ: תמורת שכר טירחה נכבד, ניתן לסיים את ההליכים בתוך זמן קצר. המסרים הועברו לפחות באמצעות שני אישים.

עו"ד אופיר נאור רכש לעצמו מיומנות גם בהפעלת אמצעי תקשורת. סקירה זריזה של הידיעות/כתבות שפורסמו על אודות שתי התביעות, מלמדת כי בעלי השליטה בחברת בזק ובעלי המניות מוצגים כגזלנים העושקים את בעלי המניות ואגרות החוב.

באותם פרסומים מופיע עו"ד אופיר נאור, איך לא, כאביר שקם להושיע את המשקיעים העשוקים כביכול. העובדה שבית המשפט אישר מבעוד מועד חלוקת הדיבידנדים בסכום של 3 מיליארד ש"ח, והעובדה שבאסיפה הכללית של החברה אושרה חלוקת הדיבידנדים – שאגב משולמים, כמובן, לכל בעלי המניות ולרבות למשקיעים מקרב הציבור, מוצנעת באותם פרסומים.

העובדה שעו"ד נאור מייצג תובעת המחזיקה אג"ח בסכום זניח של 1,986 ש"ח בלבד, אינה מקבלת ביטוי נאות בתקשורת, וגם לא בכתבי הטענות שהגיש עו"ד נאור.

נהפוך הוא: עו"ד נאור מוצג בחלק מאותן רשימות, כאיש המייצג את כל בעלי אגרות החוב מאותו סוג. למרות, כאמור, שהוא מייצג בקושי את עצמו עם אג"ח בסכום מצחיק של 1,986 ש"ח (לדוגמה: בדה-מארקר מיום 29.04.12 נכתב: "למרות התנגדות מחזיקי האג"ח: בזק מחלקת דיבידנד של 1.5 מיליארד ש"ח").

התביעות הנ"ל תלויות ועומדות. השופטות דניה קרת-מאיר ורות רונן אמורות להכריע בהן בקרוב; הדעת נותנת כי בית המשפט יימנע מלתת ידו לתובעים ובאי-כוחם, המנצלים לרעה את הליכי בית המשפט, קל וחומר כאשר מדובר בתובעים שרכשו את אגרות חוב בסכום של 1,986 ש"ח לאחר ההכרזה על חלוקת הדיבידנד; ובכאלה המחזיקים מניות בסכום זניח בסך 8,000 ש"ח בלבד.

הדעת נותנת כי בית המשפט לא יאפשר סחטנות נגד חברה ציבורית, שהרי אחרי הכל: בחברה ציבורית עסקינן, שחלק ניכר ממניותיה מוחזק על-ידי קרנות פנסיה, קופות גמל ומשקיעים פרטיים.

עו"ד אופיר נאור אליו פניתי, נמנע ממתן מענה ענייני לשאלות שהוצגו בפניו, לרבות באשר לסכומי ההשקעות של הלקוחות אותם הוא מייצג בתביעות נגד בזק. תחת זאת הוא פצח בהעלאת טענות משוללות יסוד, לפיהן תכלית הכתבה כאן היא לפגוע בו אישית. נאור אף הציג בתשובתו קביעות שנועדו להאדיר את פועלו כעורך דין, ומובן שאין זה המקום להציגן.

לטענתו, לבית המשפט הוגשו הנתונים לגבי היקף אחזקתם של בעלי המניות בתביעה הנגזרת נגד בזק. "אנו פועלים לטובת מרשנו בלבד, ולטובת הקבוצה עליה מרשנו נמנים (אם כנושים ואם כבעלי מניות), ובכל המקרים שאותם ציינת – וכן במקרים אחרים – טובת ההנאה שממנה זכתה כל קבוצת בעלי המניות או קבוצת מחזיקי אגרות החוב הייתה גדולה לאין שיעור מהשכר שקיבלנו".

לדברי נאור, לא מתקיים בתיק בזק מו"מ במישרין ו/או בעקיפין, "מעבר לפנייה שנעשתה שלא ביוזמתי במסגרתה נשאלתי מה הפתרון – והבהרתי שהפתרון טמון בכך שבעל השליטה יפחית את חלוקת הדיבידנד השוטף בבזק בעשרות אחוזים – באופן שיסייע לרפא את החשש של מחזיקי אגרות החוב ויצמצם את הוצאות המימון המיותרות שהחברה נושאת שלא לצורך. קיבלתי תשובה שלילית שכנראה נובעת מהמינוף הגבוה שבו נרכשה החברה וההכרח של בעל השליטה להמשיך ולחלק דיבידנדים בכל מחיר. הדגשתי והבהרתי שאני לא מוכן לדון בנושא השכר שלי, וכי אם יהיה צורך אזי זה ייקבע על-ידי בית המשפט. אני לא רואה כל פגם בניהול מו"מ, שתכליתו להיטיב עם כל הקבוצה, אבל העובדות במקרה זה רחוקות ממה שאתה מתאר בפנייתך".