צהלות השטן

בעזה חוגגים ומחלקים ממתקים ברחובות, שכן בארה"ב (במישיגן, מעוז המוסלמים) נבחר נציג מוסלמי ראשון לסנאט של ארה"ב, וכבר נשמעות צהלות השמחה מעל האקרנים בארה"ב. נראה שנצטרך להתרגל ל"אינשאללה" ו"אלחמדולילה" או אפילו ללמוד ערבית ואת הקוראן בארה"ב. מי יודע, אולי יחוקקו חוקים בקרוב שלפיהם כל אזכור של השם "מוחמד" משפתיו של לא-מאמין יצטרך להיענות בענישה מיידית חמורה. (למי שחושב שדברים כאלה הם בגדר הדמיון - בקרו באנגליה או באירופה).

בלוד וברמלה אשר בישראל, מדינת הלאום היהודית, חגגו את הצלחת המפלגות הערביות בבחירות. שיירות מכוניות עם דגלים (דגלי אש"ף?) נסעו וכבר נשמעו קריאות "עופו מפה" ליהודים תושבי הערים המעורבות. תהלוכות הניצחון האלה הזכירו שיירות של מכוניות לבנות שחצו את הגבול עת הפלישה לישראל, כמו גם טרקטורונים ושאר כלי רכב עליהם הובלו ישראלים לתוך עזה, חלקם בחיים, חלקם מפרפרים בין החיים לבין המוות, וחלקם נוטפי דם לאחר אונס קבוצתי, התעללות וקטיעת איברים. מחשבות וזיכרונות אלה ודאי עברו לרבים במוחם עת הם ראו וחוו את חדוות הערבים. תושביהן היהודים של אותן ערים - בניגוד אלינו - זוכרים את ההתפרעויות נגד היהודים שהיו לא לפני זמן רב כל כך, את הלינצ'ים, את הרעב למוות והצמא לדם יהודים.

למי ששכח: כן, בארץ הדמוקרטית, בעכו (עוד עיר מעורבת) ניסו לפני שנים להצית את האינתיפאדה השלישית. הביאו אוטובוסים מלאי ערבים, עם לבנים ופטישים ושאר כלים (הכול הוכן ותוכנן מראש), והם עברו בשכונות היהודיות וניפצו את כל שנקרה בדרכם. חסר היה רק לשמוע צעקות שמחה "איטבח אל-יהוד!". הערבים שהגיעו לא היו השכנים הרגילים כי אם מהגליל ומאזורים אחרים בארץ. בנפרד מהאוטובוסים, היו אלה ביום הכיפורים שנסעו בכוונה בשכונות היהודיות עם רמקולים מוגברים כדי להתגרות ביהודים שצמו, היו בתענית ועסקו בחשבון נפש ובסליחות.

ולמשכן הנשיא ביום זה ממש הגיעו נציגי המפלגות הערביות (גוש שהעומד בראשו עלול להיות ראש האופוזיציה ולקבל עידכונים ביטחוניים מראש הממשלה). כן, אלה עבורם חמאס-דאעש הוא ארגון צדקה; הם שלחו ברכות לאחיהם בעזה ובשטחים הכבושים (יהודה ושומרון, כולל ירושלים), והם דוגלים בחובות ולא רק בזכויות. אנשים נפלאים, שזכו בכל הקולות ביושר לתפארת. לא חולקו כספים, לא ניתנו כרטיסי דלק, לא הפחידו עובדי קלפיות ולא איימו עליהם - בכלל, הכל היה כשורה, ורק זיני ה"מושתל" ממציא לו דברים בעוד היועמ"שית וסגן נשיא בג"ץ כמו גם נשיא ישראל מגינים על הערבים המסכנים, החפים מפשע, שוחרי הדמוקרטיה, שיצאו בהמוניהם להצביע. כל הכבוד לערבים. איזה גזענים אנחנו - סטרוק ובן-גביר ואחרים - שהנשיא צריך לנזוף, כאילו בנו האשם, ולהכות על חטא, אולי אז יאהבו אותנו יותר.

בעוד בפריז וברחבי צרפת שורפים ומשתוללים, והאיום לא רק הולך וגובר כי אם גם מתפשט לשאר חלקי היבשת כמו גם לאנגליה, כאן בארה"ב אנחנו עדיין בשלב מקדים שבו האיסלאם חודר לכל רקמה של צורת החיים המערבית ומשתלט עלינו מבפנים. ובארץ, שם הסרטן מתקדם בהרבה, ואנחנו מלקקים את פצעינו מדי התפרצות אלימה במיוחד - תרפ"ט, תש"ח, תשפ"ד - מתעלמים מהסכנה המוחשית, מהאסון העומד לקרות. הערבים רוצים להשמידם, ולא יעזור דבר, למעט ישראל חזק וצה"ל חזק. ראינו כבר שמערכת המשפט משתקת אותנו לחלוטין. הגוף שלנו מפרפר ועדיין לא מבין את מצבו האמיתי. אם היינו מבינים ומפנימים, הרי שמצבנו היה טוב הרבה יותר. ואיך אני יודע שאנחנו לגמרי Clueless (חסרי בדל של הבנה)? כי אנחנו בשלנו, כאילו אין אירן, וכאילו אנחנו מדינה דמוקרטית ולא יהודית, וכאילו ערביי ישראל (שקוראים לעצמם "פלשתינים") רוצים שלום ומוכנים ששתי מדינות יחיו זו לצד זו. עורו, אחים, עורו, שכן על-פי תהום אנחנו, ורגל אחת כבר באוויר.

העיקר שגוש איזנקוט-בנט-ליברמן-לפיד-גולן עושה הכל "רק לא ביבי". כי ביבי עבורם הוא האויב, והערבים - אזרחים נפלאים, שוחרי חופש ושלום. הם ואחיהם מהנוח'בה היושבים בישראל תחת משמורת חיילי צה"ל שאונסים אותם ומרעיבים אותם ומתעללים בהם, רחמנא ליצלן! עכשיו אנחנו מבינים את הדחיפות והצורך לשנות את הממשלה. דואגים כל הלשעברים לערבים ולערכי הדמוקרטיה. ואני, לתומי, מחפש כד שמן קטן, שמן זך וטהור, שמן שיספיק לנו לשמונה ימים, לנס של חנוכה.