עורכת דין בתחום המשפחה, המופיעה גם בתקשורת וממלאת תפקיד בתחום זה בלשכת עורכי הדין, רימתה לקוח וניסתה לגבות ממנו אלפי שקלים שלא הגיעו לה - קובע (21.3.16) שופט בית משפט השלום בתל אביב,
יאיר דלוגין. עם זאת, הוא חייב את הלקוח לפצות את עורכת הדין ב-10,000 שקל, לאחר שכינה אותה "נוכלת" - לשון שלדעת דלוגין מצביעה על מעשי מרמה שיטתיים, ולא על מעשה חד-פעמי כפי שביצעה עורכת הדין.
עופר בן-יעקב שכר את עורכת הדין לייצגו בסכסוך עם אשתו. הסכם שכר הטרחה העניק לה 42,700 שקל, אם כי נקבע שאם תושג פשרה בדיון הראשון - הסכום יוקטן במחצית. בפועל, הגיעו בן-יעקב ואשתו לפשרה בדיון הראשון בבית המשפט, אך עורכת הדין סירבה להחזיר לבן-יעקב את ההפרש בסך 10,000 שקל (שכן הוא לא שילם עד אז את מלוא הסכום).
עורכת הדין טענה, כי המילה "דיון" אינה מתייחסת רק לדיון בבית המשפט, אלא גם לפגישות שהתקיימו במשרדה - ולכן הפשרה הושגה לאחר הדיון הראשון והיא זכאית למלוא שכרה. הבורר מטעם לשכת עורכי הדין, עו"ד
אלי הלם, דחה מכל וכל את עמדתה וקבע: "המילה 'דיון' כאשר היא מופיעה בהסכם שכר טירחה בין עו"ד ולקוח - היא בעלת משמעות אחת: דיון בפני ערכאה שיפוטית. לא פגישה, לא גישור, לא מהו"ת, לא שיחה עם עובדת סוציאלית וכל אירוע אחר".
דלוגין מאמץ לחלוטין את עמדתו של הלם. לדבריו, לו היה ההסכם מוצג ל-20 עורכי דין - לא היה נמצא אפילו אחד שהיה מפרשו כמו עורכת הדין. "עד כדי כך מופרכת הפרשנות שלה", בה המשיכה לדבוק למרות פסיקת הבורר. עורכת הדין לא יכלה להאמין שהפרשנות שלה היא הנכונה, כאשר דרשה מבן-יעקב את מלוא שכרה, קובע דלוגין. "מכאן, ועם כל הצער שבדבר, המסקנה הברורה, כי התובעת ניסתה לרמות את הנתבע - כך ולא פחות מכך".
עורכת הדין תבעה מבן-יעקב פיצוי של 75,000 שקל, בעקבות פוסט שפירסם בדף הפייסבוק שלו ובו פירט את מעלליה. דלוגין אומר, כי אין בעיה עם עצם הפרסום:
"אני מוכן לצאת מתוך נקודת מוצא, כי אם עורך דין מרמה לקוח באופן שרימתה התובעת את הנתבע, הלקוח רשאי לפרסם בלוג על המקרה או לכתוב על כך במסגרת רשתות חברתיות (ובתנאי שיתאר את הדברים בצורה אוביקטיבית ומאוזנת - כפי שאכן עשה הנתבע במקרה דנא). הוא גם רשאי לפרסם שעורכת הדין רימתה באותו מקרה.
"לבד מכך שבמקרה כזה הוא זוכה להגנת האמת בפרסום, מדובר בצעד לגיטימי ויש שיאמרו גם מבורך וזאת בעידן של היום, בו פעילות ברשתות חברתיות ובבלוגים, כדי לעורר מודעות בנושאים צרכניים ואחרים, כדי לתקן עוולות וכדי להזהיר מפניהן, הפך מקובל. צעד כזה מקבל לגיטימציה גם במסגרת הזכות לחופש ביטוי".
הבעייתיות בפוסט של בן-יעקב, אומר דלוגין, היא בכך שהדברים מוקמו תחת הכותרת "נוכלים" ולצד בלוג על נוכל סדרתי שהורשע בפלילים. שימוש במילה "נוכל" יוצרת קונוטציה של התנהגות סדרתית, ומי שמועד פעם אחת - אין להגדירו כ"נוכל" או כ"רמאי". התרמית האחת של עורכת הדין כלפי בן-יעקב אינה מצדיקה להדביק לה תואר המרמז על התנהגות סדרתית, קובע דלוגין.
בבואו לפסוק את סכום הפיצוי, אומר דלוגין כי הכף נוטה בבירור לצידו של בן-יעקב, שכן הכל החל במעשה שלא ייעשה מצידה של עורכת הדין. הטלת פיצוי כבד עליו תגרום לחוסר צדק משווע, וסכום הפיצוי חייב לשקף את העובדה שעורכת הדין רימתה אותו בצורה מכוערת למדי, עד כדי כך שכמעט "הזמינה" את אותו פרסום.
דלוגין הורה לבן-יעקב להסיר רק את הדף המקדים, בו הופיעה המילה "נוכלים", התיר לו להשאיר על-כנו את הפוסט עצמו ודחה את הבקשה לחייבו לפרסם תיקון והכחשה. דילוגין נמנע מלפסוק הוצאות לטובת עורכת הדין, אשר יוצגה בידי עו"ד שלומי וינברג. את בן-יעקב ייצג עו"ד ניסים נברו.
