"ברגע זה, כל חיי חלפו לנגד עיני" - נזכר אהרן ברק בשיחה שקיים עם נשיא ארה"ב דאז, ג'ימי קרטר, בעת המו"מ בין ישראל למצרים בתחילת 1979.

בראיון ל"עורך הדין", בטאון לשכת עורכי הדין, סיפר ברק, כי ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, ביקש לצרפו לצוות שיצא לוושינגטון כאשר כבר כיהן בבית המשפט העליון. נשיא בית המשפט דאז, יואל זוסמן, הסכים בתנאי שברק לא יעסוק במו"מ על יהודה ושומרון.

ברק נסע וראה את נוסח סעיף הבוררות עליו כבר הסכימו ישראל ומצרים, אנשי המשלחת הישראלית שלחו אותו לקרטר, אשר קיבל אותו בחיבה משום שמספר חודשים קודם לכם בילה במחיצתו עשרות שעות בוועידת קמפ דייוויד. ברק אמר לקרטר שהוא מתנגד לסעיף הבוררות, והלה התרגז: באת לעזור או להפריע?

"אמרתי לו: אדוני הנשיא, היזכר נא בשיחות בקמפ דייוויד. שם הוצגה לנו נוסחה לפיה כל השאלות הנוגעות ליישום ופרשנות יתבררו בבית הדין הבינלאומי לצדק. אז הוא אמר לי: אותך מינו לשופט, אתה צריך להיות בעד זה. אמרתי לו: אני מאוד נגד זה, כי זה בית משפט שהמינויים שלו פוליטיים. אמרתי לו: אתה היית מוכן שבהסכם שארה"ב חתומה עליו בענייני טילים ייכנס סעיף כזה? אז הוא אמר: לא, כי זה הביטחון של ארה"ב. אמרתי לו: זה החיים של ישראל. הוא אמר: אהרון, אתה צודק - ומחק את זה".

בנוסח שהוצג בוושינגטון, נאמר כי ישראל ומצרים ימנו שני בוררים כל אחת, והארבעה יבחרו את החמישה - אך ברק התנגד גם לכך, בנימוק שאינו יכול לדעת מי יהיה החמישי. "אז הוא [קרטר] שמע ואמר: יש לי רעיון, נכתוב שהחמישי הוא נשיא ארה"ב. אין לך אמון, אהרון, בנשיא ארה"ב? זאת השאלה שנשאלתי.

"ברגע זה, כל חיי חלפו לנגד עיני. הסתכלתי ימינה לעזר ויצמן, שמאלה למשה דיין, עזרה מהם כמובן לא יכולתי לקבל, ואני כבר רואה את הכותרת מחר בניו-יורק טיימס: לישראל אין אמון בארה"ב". ברק מצא פתרון: הוא אמר לקרטר שיש לו אמון בו, אבל איש אינו יכול לדעת מי יבוא אחריו, ולכן הוא מציע לקבוע שקרטר יהיה הבורר החמישי. "אז הוא קרא לשר החוץ, סיירוס ואנס, ושאל אותו: אני יכול לכתוב את זה? ואנס ענה: כמובן שלא. קרטר רצה להרוג אותי, אבל אמר: אוקיי, הבנתי את הנקודה שלך". בסופו של דבר נקבע, כי שני הצדדים צריכים להסכים על זהות הבוררים.