בית המשפט אינו מקבל טענה של הורה לפיה לילדו יש רצון משלו ואין הוא יכול לפעול להשפיע עליו - אומרת (28.3.16) שופטת בית המשפט למשפחה בתל אביב,
שפרה גליק.
גליק נדרשה למקרה בו ילד בן 12 מסרב בתוקף לשהות אצל אמו, תוך הפרת הסדרי הראייה שנקבעו להוריו. לדבריה, לאב יש חלק נכבד במצב זה, כאשר למשל הוא לקח את הילד לפורטוגל בימים בהם אמור היה לשהות אצל אמו.
האב טען שאין לו השפעה על בנו, ועל כך אומרת גליק: "האמנם ילד בן 12, אשר דרך משל, יתאווה לשתות אלכוהול, או חלילה לצרוך סמים, האם גם אז יאמר האב שאין לו שליטה על רצונו הנחרץ של בנו? אלה גם אלה מסוכנים לילד, ואי קבלת הטיפול הרגשי, או אי-קיום הסדרי הראיה עם אמו מסכנים את הקטין רגשית. חובתו של האב, הן מכוח הדין הכללי והן מכוח חיוביו על-פי פסק הדין, לדאוג לכך".
בהמשך פסק הדין חוזרת גליק לנקודה זו: "'הרצון' המיוחס לקטין אינו לטובתו, וכשם שאם הקטין היה מסרב לאכול, ונהיה אנורקטי, הוריו היו חייבים לטפל בו, כך חובת הנתבע לטפל בחיוב שהקטין יקבל טיפול נפשי, וכי יתראה עם אמו. משנה תוקף יש לדברים, כאשר הקטין אינו מסרב להתראות עם אמו, וכאשר הוא מתראה איתה, הדבר משרת את טובתו, אלא שהתנהגותו הסרבנית כביכול, אינה אלא הד לקולו של אביו - הנתבע".
גליק חייבה את ההורים להשתתף בטיפול ובהדרכה הורית שיימשכו לפחות חצי שנה, וקבעה שהימנעות של אחד מהם מקיום חובותיו תגרור פיצוי של 1,000 שקל לכל הפרה. האב חויב בתשלום הוצאות בסך 25,000 שקל. את האם ייצגו עוה"ד שמואל מורן ועמרי דרור, ואת האב - עו"ד מתת פלסנר.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
