אחותו של איל ההון המנוח ס"ש לא תקבל 5% ממניות החברה הזרה, באמצעותה שלט בחברה ישראלית גדולה. שופטת בית המשפט למשפחה בתל אביב, שפרה גליק, דחתה (10.4.16) את תביעתה של האחות ואף ציינה, כי נראה שיש מי שעושה בה שימוש לצרכיו.

ס"ש, שהיה בעל אזרחות זרה, מת במאי 2009. את החברה הישראלית בה מדובר, הוא רכש מידי ההסתדרות והסוכנות היהודית בשנת 1991, כאשר הייתה נתונה במשבר קשה. מדובר למעשה בקבוצה של חברות שעסקו בחקלאות ובתעשיה, והחזיקו בזכויות חכירה ממינהל מקרקעי ישראל. ס"ש השקיע בחברה לאורך השנים למעלה מ-100 מיליון דולר (במקום אחר בפסק הדין נאמר: 520 מיליון שקל), והיא הפכה לאחד מעסקיו העיקריים.

פסק הדין מגלה, כי בשנת 2005-2004 סבר ס"ש שהמדינה הפרה את ההתחייבויות שנתנה לו כאשר רכש את החברה, בכך שמינהל מקרקעי ישראל הערים קשיים על תוכניתו להנפיק בבורסה את מניותיה. כיוון שכך, הוא שקל לתבוע את המדינה בטריבונל בינלאומי כלשהו, ומשום שהוא ורעייתו היו בעלי אזרחות זרה - שקל להציג כבעלת מניות גם את אחותו, שהיא גם אזרחית אמריקנית, וזאת משיקולים משפטיים. במילים אחרות: ס"ש שקל לעשות שימוש באחותו כאשת-קש כדי לתבוע את המדינה. אולם הרעיון כולו ירד מעל הפרק.

האחות טענה, כי היא הייתה אשת סודו של ס"ש, אשר העניק לה 5% ממניות החברה הזרה ששלטה בקבוצה הישראלית, ואף מינה את חתנה לדירקטור בחברה כדי שייצג את האינטרסים שלה. לדבריה, האמון שנתן בה ס"ש היה כה רב, עד שכאשר הבטיח 120 מיליון דולר ממדינה מסוימת - הפקיד אותם בחשבון הבנק שלה בז'נבה. אולם גליק קבעה שכל הטענות הללו משוללות כל יסוד.

תחילה אומרת גליק, כי האחות סתרה את עצמה כאשר טענה ש-ס"ש העניק לה את המניות בדרך של נאמנות, ולאחר מכן טענה שמדובר היה בנאמנות-במשתמע. אולם טענותיה של האחות היו למעשה שקיבלה את המניות במתנה - אך מאחר שלא הוכיחה "הקניה" כנדרש בחוק, די בכך ובסתירות שבגירסתה כדי לדחות את התביעה. לצד זאת, גליק מנתחת באריכות את הראיות ומגיעה למסקנה שיש לדחות את התביעה גם לגופה.

המסמכים והעדויות מלמדים חד-משמעית, קובעת גליק, כי ס"ש מעולם לא העניק לאחותו מניות כלשהן בחברה הזרה. אין לכך כל עקבות - לא בתיעוד ולא בזכרונם של מי שליוו את ס"ש בעסקיו לאורך השנים. מינוי חתנה של האחות לדירקטור נועד רק כדי לסייע ל-ס"ש בניהול החברה, ואין כל זכר לכך שהוא ייצג את האינטרסים של חותנתו. האחות נזכרת כבעלת זכויות כלשהן רק במסמכים שהוכנו במסגרת בדיקת האפשרות לתבוע את המדינה, וכאמור - מדובר היה בשימוש בה כאשת-קש.

עוד אומרת גליק, כי התנהגותה של האחות מעוררת יותר משמץ של תמיהה: במשך עשרות שנים היא לא ביקשה לתעד את זכותה הנטענת למניות, היא לא העלתה את הטענה לאחר פטירתו של ס"ש, ובתה וחתנה של האחות לא הזכירו זאת בתצהיריהם בפני מנהל העיזבון. היא גם מציינת את חוסר האמינות הבולט של האחות, אשר בין השאר לא ידעה לומר מיהם ראש ממשלת ישראל ונשיא ארה"ב.

גליק דחתה את טענתה של האחות לפיה ס"ש קנה לה דירה בפרויקט מסוים, משום שגם כאן אין כל תיעוד המוכיח זאת, עדותה של האחות הייתה חסרת אמינות ועד להגשת התביעה לא עלתה כל טענה בדבר בעלותה על הדירה.

בשולי פסק הדין עולה, כפי שכבר פורסם, כי ס"ש ואשתו א"ש התגרשו בצורה פיקטיבית בלאס וגאס בשנת 1998, כדי שס"ש יוכל לקבל אזרחות פורטוגזית. עוד עולה, כי בא-כוחה של האחות, עו"ד יוסף יפרח, איים על מנהל העיזבון, עו"ד שי רייכר. גליק חייבה את האחות בהוצאות בסך 80,000 שקל. את יורשיו של ס"ש ייצגו עוה"ד יורם זמיר ודפנה וינברג.