שימוע ציבורי למחזור בקבוקים גדולים

המשרד להגנת הסביבה יוצא בימים אלה בשימוע ציבורי לבחינת אפשרות הכללת האיסוף והמיחזור של מיכלי המשקה הגדולים בחוק האריזות בשיטת אחריות יצרן מורחבת, ללא פיקדון. במשרד אומרים כי להליך זה חשיבות רבה והשלכות על הסביבה, על הציבור הרחב, על יוקר המחיה ועל היצרנים והיבואנים, ולכן המשרד מעוניין לקבל דעות ומידע מהציבור ובעלי עניין, טרם קידום החלטה סופית.

כיום ישנם שני חוקים לטיפול במיכלי משקה: חוק הפיקדון והחוק להסדרת הטיפול באריזות. חוק הפיקדון קובע, כי על כל מיכל משקה בנפח הקטן מ-1.5 ליטרים ישלם הצרכן פיקדון בסך 30 אגורות, אשר יוחזר עם החזרת המיכל הריק לנקודת איסוף. בעקבות כפל החוקים\ מבקש המשרד להחליט היכן יוכרו אחוזי האיסוף והמיחזור של מיכלי המשקה הגדולים - האם תחת חוק האריזות או בחוק הפקדון - ובאיזה מנגנון.

חוק הפיקדון החל כיום קובע, כי אם בשנת 2016 לא ייאספו 55% ממיכלי המשקה הגדולים בנפח 1.5 ליטרים ומעלה על-ידי היצרנים והיבואנים, יוחל פיקדון גם על מיכלי המשקה הגדולים.
חוק האריזות מתייחס לאריזות של כל מוצר, למעט מיכלי המשקה הקטנים. על-פי החוק, על הרשות המקומית להציב מיכלים להפרדת פסולת האריזות על-מנת להעבירן למיחזור, וחובת המימון של ההפרדה והמיחזור מוטלת על התעשיה.

200 מיליון שקל

לדברי המשרד, הצלחת האיסוף ההתנדבותי במיחזוריות הצביעה על כך שציבור הצרכנים מייחס משקל גדול לנוחות האיסוף וזמינותו ומשתף פעולה כשאלו ניתנים לו, גם ללא תמריץ הפיקדון.
כיום, על-פי חוק הפיקדון, הצרכנים משלמים סכום נוסף עבור קניית בקבוקי המשקה הקטנים ובפועל משלמים 100% מהפיקדון בסך 230 מיליון שקל בשנה, אך מקבלים בחזרה רק 6.5% ממנו. יתר הסכום מועבר לקבלני השינוע, מרכזי האיסוף ואספנים מוכרים. בנוסף, החזרת המיכלים אינה נגישה לציבור והערך הכספי של הבקבוקים שאינם מוחזרים יצר ריבוי שחקנים שהפכו ל"אספנים מוכרים". רוב הבקבוקים הקטנים נסחרים בתוך שוק שאינו מוסדר ואינו מפוקח.

על-פי הערכות במשרד להגנת הסביבה, חוק האריזות שמטיל את מימון הטיפול בפסולת על היצרנים, מביא לגלגול עלויות אלה על הציבור דרך מחיר המוצרים בעלות של 13.8 מיליון שקל שהם 2.7 אגורות בממוצע למיכל משקה גדול. הניתוח מראה שאם יחול חוק הפיקדון על מיכלים גדולים, אז תהיה העלות המגולגלת לציבור כ-200 מיליון שקל.