עו"ד מרצל קדם נטל חלק פעיל ומרכזי בהונאה בהיקף של מאות אלפי שקלים שביצע פעיל בשוק האפור - קובעת (2.6.16) סגנית נשיא בית משפט השלום בחיפה,
אילת דגן.
בשנת 2005 הלווה עובד יוסף 300,000 שקל לאברהם אליקשווילי, פעיל בשוק האפור. ההלוואה הועברה באמצעות קדם, מכר של יוסף, ולכאורה ניתנה ליצחק פלדמן ולחווה סכנין. רק כאשר לא נפרעה, גילה לו קדם שהלווה האמיתי הוא אליקשווילי, שהיה ונותר פסול דין וחייב מוגבל באמצעים.
קדם אף הציע לייצג את יוסף בתביעה נגד אליקשווילי, אך בפועל משך אותה במשך שנתיים, ואז הודיע שאינו יכול לייצג בתיק. קדם הציע להעביר את הייצוג לעו"ד עדנה מינגלגרין והבטיח שהוא ינהל את התיק מאחורי הקלעים, אך לא עשה זאת; בדיעבד התברר ליוסף, שגם מינגלגרין מסובכת בתביעות ובתיקי הוצאה לפועל.
דגן קובעת, כי קדם נתן ליוסף ייעוץ משפטי בנוגע להלוואה תוך ניצול ההיכרות ביניהם, תוך שהוא מסתיר מהם שיש לו אינטרס בהלוואה מכוח שיתוף הפעולה שלו עם אליקשווילי. לבית המשפט הוכח, כי קדם למעשה העמיד את משרדו לרשותו של אליקשווילי (זאת הפרת כללי האתיקה), וזאת במטרה ליצור לאחרון חזות של הגינות; בתמורה הפנה אליקשווילי לקוחות אל קדם.
"אני דוחה בשתי ידיים את הטענה הבלתי-מהימנה [של קדם] כאילו העמיד את המשרד אך לא ידע מה נעשה בו", אומרת דגן. "אבל גם אם הייתי מאמינה שלא ידע, הדבר חמור לא פחות, שכן עו"ד קדם הוא שאפשר למצער, ותוך עצימת עיניים, את ההתנהלות שכללה זיופים, תוך שנתן את חסות משרדו לפעילות, טעה והטעה".
דגן קובעת, כי קדם הוא שרקם את עסקת ההלוואה והורה ליוסף להיכן להעביר את הכסף, הוא שגרם לכך שהכסף יועבר לפני שנחתם חוזה ההלוואה, הוא אכן הצליח לעכב את הגשת התביעה, מינגלגרין לא הייתה אלא עלה תאנה, ולסיכום: קדם התרשל בטיפול ביוסף וגרם לכך שכספו אבד.
אליקשווילי כבר חויב בתשלום מלוא סכום התביעה - 474,000 שקל - לאחר שלא הגיש כתב הגנה, אך מאחר שהוא כאמור חייב מוגבל באמצעים, לא ניתן ממילא לגבות ממנו דבר. דגן חייבה את קדם ואת פלדמן להחזיר ליוסף את כספו ולשלם לו 30,000 שקל הוצאות. פלדמן הודיע במסגרת הסיכומים, כי הוצא צו לכינוס נכסים, ואם אכן כך - אומרת דגן - הרי שהחיוב יפול על קדם לבדו.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
