פירוק לחברות של אור

החברות שבבעלותה של ענבל אור יפורקו והיא עצמה תיכנס להליך כינוס נכסים. כך החליט (יום ב', 1.8.16) נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין. חובותיה של הקבוצה מסתכמים ב-240 מיליון שקל.

לדברי אורנשטיין, "בכל הפרויקטים קיימים קשיים שמעיבים על סיכויי התממשותם ובאופן שמאיין כל סיכוי להסדר. אדגיש שהמשיבות לא סתרו מסקנה זו או נתנו לה מענה ענייני... אין חולק שהחברות אינן יכולות לעמוד בהתחייבויות השוטפות שלהן, הנאמדות בעשרות מיליוני שקלים ובהעדר כספים לפרוע את המגיע. משכך, מבחינה תזרימית הן מצויות בחדלות פירעון. לכך נוסיף את הקשיים שבהם מצויים הפרויקטים השונים כנסקר לעיל, ונדגיש את הצורך הדחוף במימון על-מנת להציל לפחות חלק מהפרויקטים, לצמצם את היקף החובות לנושים השונים ועוד, ככל שאין משקיע. כל אלה מחייבים לכאורה את המסקנה שאין מנוס אלא להורות על פירוק החברות".

אורנשטיין יצא נגד הנחת היסוד של אור ואנשיה, בהתנגדותם לבקשות הפירוק והכינוס, כאילו מקור הבעיות הוא רק במכירות-יתר בכמה מן הפרויקטים. "מדובר בהנחת יסוד מיתממת שכן לחלק ניכר מהרוכשים יש טענות קשות ביחס למכירת יתר, כאשר בפועל שילמו כספים בסכומים ניכרים על סמך מצגי שווא לטענתם ובהקשר זה הוגשו תביעות רבות וכן תלויות ועומדות בקשות שונות", הוא אומר.

עוד אומר אורנשטיין, כי בדוחות של החברות קיימים כשלים שאינם מאפשרים להסתמך עליהם, כולל תביעות שלא נרשמו, הנהלת חשבונות מבולגנת, נכסים שאינם קיימים ועוד. הוא דחה גם את הערכות השמאי מטעמה של אור, בקובעו שהן מופרזות כלפי מעלה ובחלקן הסתמכו על מצגי שווא של אור. הוא גם החליט לבחון את מצבן של החברות על-פי מצבן התזרימי, ומכאן מסקנתו: "לפנינו בעיה תזרימית בהיקף ניכר למשך זמן רב ולא אירוע נקודתי. גם בעתיד הנראה לעין לא נצפים מקורות שיספקו את החמצן שלו זקוקות החברות באופן נואש".

לדברי אורנשטיין, "לא התעלמתי מטענת המשיבות לכך שקיימת היתכנות של משקיע שיזרים את הכספים הדרושים, אך לא ראיתי בטענה כל ממש. עסקינן בטענה בעלמא ששבה ועולה מזה חודשים ומבלי שעלה בידי אלה להמציא אסמכתאות ממשיות בדבר קיומו של משקיע שיזרים כספים לחברות ויחלץ אותן מהמצוקות הכספיות הקשות שבהן הן מצויות".

עוד אומר אורנשטיין, כי יש מקום לפרק את החברות גם משיקולי צדק, שכן הן עירבו את כספי הפרויקטים השונים במקום להקדיש כל סכום לפרויקט עבורו שולם. לדבריו, פרויקט בבלי הוא דוגמה טובה לכך, כאשר "מסתבר שהחברות לא בחלו לקחת כספים של רוכשים מפרויקטים שונים ולעשות בהם שימוש לצורך החוב הניכר שנוצר בפרויקט בבלי, תוך פגיעה קשה בציבור ניכר של רוכשים, ועל לא עוול בכפם".

אורנשטיין מוסיף: "כשל נוסף הינו במשיכות של בעלת השליטה לצרכים פרטיים, ובין אלה לגרוש שלה, לעניינים אישיים ועוד. מדובר בכספים שהופקדו בנאמנות להבטחת התחייבויות כלפי רוכשים. לא היה מקום להשתמש בכספים האמורים שלא למטרה שלשמה נועדו". לבסוף מזכיר אורנשטיין את המכירה הכפולה של דירה בפרויקט מציצים ומכירות פסולות אחרות שביצעה אור.

המכירה הכפולה של דירה שנמכרה לשלי נרקיס, עומדת בבסיס ההחלטה להכניס את אור עצמה לכינוס נכסים. הייתה זו התנהלות מרמתית והעדפת נושים, היוצרות מעשה של פשיטת רגל - הוא קובע. סיבה נוספת היא חדלות פרעון של אור, לנוכח העובדה שחתמה על ערבויות אישית במיליוני שקלים לטובת רוכשי הדירות, ולא הוכיחה שביכולתה לעמוד בהן. "התנהלות בעלת השליטה בהליכים דנן מעידים גם כן על חוסר מהימנות לצד חוסר התוחלת שבהותרת השליטה בידיה", מוסיף אורנשטיין.

לדברי אורנשטיין, "מאז פתיחת הליכי חדלות הפירעון בעניינן של המשיבות, אלה חוזרות וטוענות לקיומם של משקיעים כאלה ואחרים המעוניינים ברכישת החברות על זכויותיהן וחובותיהן" - אך היא מעולם לא הציגה ראשית הוכחה לקיומם. כך גם לגבי טענותיה של אור כאילו היא במגעים עם בנק שיעמיד לה מימון במקומו של בנק מזרחי-טפחות, אשר כלשונו "התגלו כעורבא פרח". לבסוף הוא אומר ביובש, כי אין כל היתכנות להסדר נושים מהסיבה הפשוטה שכולם מתנגדים להסדר כזה.

אורנשטיין דחה את בקשת בא-כוחה של אור, עו"ד אוריאל זעירא, לעכב ב-14 יום את יישום החלטתו כדי לאפשר לו לערער לבית המשפט העליון. לדבריו, הנושים והעובדים מחכים בכליון עיניים מזה מספר חודשים להחלטה, אשר תאפשר לראשונים להתחיל ולגבות את החובות, ולאחרים - לקבל כספים מהמוסד לביטוח לאומי.

אורנשטיין הוסיף: "בחלק מהפרויקטים יש צורך בהכרעה דחופה של בית המשפט, הכרעה שהתעכבה נוכח התנגדות החברות להליכי הפירוק, והתנגדות בעלת השליטה לצו הכינוס". לדבריו, "שאמרתי ניתן יהיה להגיע להסדרי נושים גם אם החברה נמצאת בהליך של פירוק, תוך שאני ער שהדבר מצריך מאמצים ניכרים".