בית המשפט העליון החליט (יום ד', 14.1.04) להעניק רשות ערעור לרשות הפלשתינית, על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שקבע כי הוא בעל סמכות לדון בתביעות פיצויים המונחות בפניו. ייתכן והדיון בערעור יתקיים בהרכב מורחב של שופטים.
ההחלטה ניתנה במסגרת ערעור שהוגש על התיק המאחד כמה תביעות של נפגעי טרור ישראלים ובני משפחות נרצחים בפיגועים, התובעים פיצויים מהרשות, בגין אחריותה המוכחת לרבים מפיגועי הטרור שבוצעו בשטח ישראל וביהודה ושומרון.
השופטת דליה דורנר הורתה ליועץ המשפטי לממשלה להגיש בתוך 90 יום, חוות דעת מפורטת על הסוגיות המשפטיות והמדיניות הכרוכות בדיון. כמו כן, המליצה השופטת דורנר להרחיב את הרכב השופטים שידון בערעור, מעבר להרכב שנתן את החלטה זו (דורנר, אליעזר ריבלין ואילה פרוקצ'יה).
מאחר והחלטת בית המשפט המחוזי היתה החלטת ביניים, המוגדרת כ"החלטה אחרת" לצורך ערעור, הרי שהרשות הפלשתינים (רש"פ) נאלצה לבקש רשות לערער עליה.
נשיא המחוזי ממנה הרכב מיוחד לדון בשאלת הסמכות
נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים לשעבר, השופט ורדי זיילר, הקים הרכב מיוחד של 3 שופטים: משה גל, משה דרורי ומרים מזרחי, כדי לדון בטענה המקדמית שהעלה בא-כוחה של הרשות הפלשתינית, עו"ד יוסי ארנון, לפיה בית משפט ישראלי הינו משולל סמכות לדון בתביעות נגד הרשות, באשר היא ריבון זר הזוכה לחסינות מפני תביעות מעין אלה.
חסינות המדינה הזרה היא חסינות המוענקת לה מפני הליכים משפטיים אזרחיים במדינה אחרת. כלומר, בתי המשפט של מדינה אחת אינם זכאים להפעיל את מרותם וסמכות שיפוטם על מדינה ריבונית זרה, אם מוגשת כלפיה במישרין ובלא הסכמתה תביעה אזרחית. בית המשפט העליון בישראל, פירש בעבר חסינות זו בצורה מצומצמת ומוגבלת, לפיה החסינות חלה אך ורק ביחס לפעולות המדינה כשלטון, זאת במאובחן מפעולותיה במישור המשפט הפרטי.
ההרכב דן אך ורק בשאלת הסמכות ולא בתביעות גופן. התביעות שבהן מדובר הן רובן תביעות נזיקין לתשלום פיצויים, "בגין הנזקים הגופניים והכספיים אשר נגרמו לאזרחי ותושבי מדינת ישראל, במהלך פעולות הטרור והאיבה אשר פקדו את המדינה במהלך השנים האחרונות. התביעות הוגשו על-ידי נפגעי הפעולות עצמם או על-ידי בני משפחתם".
בין האירועים ניתן למנות את הלינץ' שבוצע בשני חיילי המילואים בעיר רמאללה (ת.א. 2538/00, ת.א. 3326/01); מקרה החטיפה והרצח של שני ישראלים אשר שהו במסעדה בעיר טול-כרם (ת.א. 3196/01); רצח חיילי צה"ל על-ידי קצין מודיעין פלשתיני בכפר דרום (ת.א. 3398/01, 3244/01); רצח קצין מג"ב על-ידי שוטר פלשתיני, שהיה עימו בסיור משותף באזור העיר קלקיליה (ת.א. 3396/01); רצח אזרח ישראלי שבא לתקן את רכבו בסמוך לכפר בידיה (ת.א. 3397/01); פיגוע באוטובוס תלמידים מכפר דרום (ת.א. 3062/01); פיגוע באוטובוס קו 5 בתל אביב (ת.א. 3449/01); חטיפת נער ממרכז ירושלים ורציחתו ברמאללה (ת.א. 3468/01).
כמו כן, תלויות ועומדות תביעות נוספות, של חברת הביטוח מנורה (ת.א. 3526/01) הטוענת לנזקים כספיים, בשל עידוד ואי-מניעה של גניבות כלי רכב רבים מתחומי מדינת ישראל אל תחומי הרש"פ; של חברה לייצור ושיווק תכשיטים (ת.א. 3372/01) התובעת הפסדים מסחריים, אשר לטענתה נגרמו לה בעטיים של מעשי הטרור; ושל חברה לאספקת נפט (ת.א. 3455/01) שעניינה טענות להפרת הסכמים מסחריים על-ידי הרש"פ.
הנשיא זיילר הגדיר למותב המיוחד שמינה את השאלות העיקריות העולות מהתביעות שהוגשו, והטעונות הכרעה: חסינות הרשות מפני שיפוט פנימי של הרשויות השיפוטיות של מדינת ישראל; סמכות בית המשפט לדון בשאלות המדיניות והפוליטיות של קיום ההסכמים הבינלאומיים מכוחם קמה הרשות הפלשתינית; היות בית משפט בישראל פורום מתאים לדון במחלוקות שעניינן יישום הסכם בינלאומי; קיומה של עילת תביעה הנטענת על הסכם בינלאומי שלא אומץ בחקיקה פנימית; הטענה כי בהתאם לכללי ברירת הדין, חל הדין שבשטח הרשות, ולכן אין לתובעים עילת תביעה על-פי הדין הישראלי.
החלטת הביניים של המותב המיוחד
ב-30 במרס 2003 פרסם ההרכב המיוחד את החלטתו, וקבע בין היתר: סוגית חסינותה של הרש"פ מפני שיפוט פנימי במדינת ישראל, נתונה להכרעה בהתאם לתעודת שר חוץ, שתקבע את מידת ההכרה של המדינה ברש"פ. חסינות זו היא דיונית, ועל-כן המועד הרלוונטי להתייחסות הינו זמן ניהול ההליכים; בית המשפט אינו מתערב ואינו דן בעניינים בעלי אופי מדיני מובהק, ולכן אל לו לדון בשאלות המדיניות והפוליטיות של קיום הסכמים בינלאומיים מכוחם קמה הרש"פ.
עוד נקבע, כי שאלת התאמתו של הפורום, היא פונקציה של כל תביעה ותביעה, ואין ליתן תשובה כוללת לכל התביעות. ואולם, ברובם המכריע של המקרים, לא נראה כי טענת הפורום הבלתי נאות מתאימה לתובענות כפי שהוגשו; ההסכמים המדיניים והבינלאומיים שמכוחם קמה הרש"פ, אינם יכולים כשלעצמם לשמש מקור לתביעה או נושא לדיון בהליך משפטי במדינת ישראל, זולת אם הנורמות אומצו בחקיקה הפנימית הישראלית או הן קיימות ממילא במשפט הבינלאומי המנהגי, שאינו נסתר בחוק מקומי.
והחשוב מכל, השופטים קבעו: "לא מצאנו שעל התביעות דנן חל הדין השורר בשטחי הרש"פ. לפי כללי ברירת הדין הנוהגים במדינת ישראל, ניתן להיזקק לתביעות ולהחיל לגביהן את הדין הישראלי. האמור אינו חל על תביעת פדסקו, שעניין זה לגביה יצטרך להתברר בתיק הקונקרטי, לפי ההסכם הספציפי נושא התביעה".
בשתי נקודות נחלקו שני שופטי הרוב, משה גל ומרים מזרחי, מול דעתו החולקת של השופט משה דרורי. האחרון סבר, כי "הרשות הפלשתינית, על-פי מצבה המשפטי כיום, איננה חסינה בפני שיפוט פנימי של בתי המשפט במדינת ישראל, וזאת ללא צורך בתעודה שר החוץ, שכן זה הדין".
גם שופט המיעוט דרורי הסכים, כי "בית המשפט לא יעסוק, בדרך כלל, בשאלות המדיניות והפוליטיות של קיום או אי-קיום ההסכמים הבינלאומיים מכוחם קמה הרשות הפלשתינית". ואולם, לדעתו "בית משפט רשאי לבדוק הסכמים אלה, כחומר משפטי, לצורך קביעת מעמד הרש"פ, כולל לשם בחינת טענת הגנתה כי היא זכאית לחסינות, כמדינה. כמו כן, בית משפט ישראלי חייב להפעיל את ההסכמים הבינלאומיים הללו, כאשר אלה עברו בכור ההיתוך של החקיקה הישראלית", כפי שסברו שופטי הרוב.
כמאה תביעות נגד הרש"פ בהיקף של מיליארדי שקלים
לבתי המשפט בישראל הוגשו כמאה תביעות נגד הרשות הפלשתינית, בהיקף של כמה מיליארדי שקלים.
משפחותיהם של עשרה מהצעירים שנרצחו בפיגוע לפני כשנתיים, הגישו עתה לבית המשפט המחוזי בירושלים, תביעת פיצויים נוספת נגד הרשות, בסך של 448 מיליון ש"ח. מדובר במשפחות הנרצחים בפיגוע המשולש שהיה ברחוב בן-יהודה בבירה, במוצאי השבת, כאשר שני מחבלים פוצצו עצמם בלב המדרחוב, וזמן קצר אחר כך, התפוצצה מכונית תופת ברחוב סמוך.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט (14.1.04), באמצעות עו"ד רולנד רוט, טוענים חלק מבני המשפחות כי מאז האירוע הם אינם מסוגלים לתפקד. התובעים טוענים, כי הרשות הפלשתינית יזמה ומימנה את הפיגוע, כחלק ממדיניות מכוונת שלה לפגוע באזרחים ישראלים.
בא-כוח הרש"פ: הפורום הישראלי אינו פורום נאות
בא-כוחה של הרשות הפלשתינית, עו"ד יוסי ארנון, אמר בתגובה: "אני חושב שיש סמכות לבית משפט אחר והדין שחל על התיקים צריך להיות הדין הפלשתיני ולא הישראלי. יש כללים של המשפט הבינ"ל, ולפיהם לישראל אין סמכות, כי הרשות הפלשתינית אינה מדינה".
נציגת התובעים, עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, אמרה כי לדעתה, "דווקא בית המשפט הישראלי הוא המתאים ביותר לדון בתביעות כאלה. לרשות הפלשתינית אין שום מעמד בעל חסינות, היא לא ריבון ולא ישות זרה. הדין הישראלי מחיל עצמו על הרשות הפלשתינית, זהו הפורום הנאות. זה מה שהחליט המחוזי ואני בטוחה שזה גם מה שיחליט בית המשפט העליון.
רע"א 4060/03 הרשות הפלשתינית נ' אליהו דיין ואח'
