בית המשפט העליון נעתר לבקשה יוצאת דופן של נערה בת 14.5 לצאת מביתה ולעבור לפנימיה. השופט יצחק עמית קבע (יום ג', 16.8.16), כי אין מקום להתערב בפסקי הדין של בית המשפט לנוער ובית המשפט המחוזי, שנעתרו לבקשה.

הנערה, אחיה ואחותה הוכרזו כבר בשנת 2006 כקטינים נזקקים, ומאז הם מלווים בידי רשויות הרווחה. מאחר שהאח משרת בצה"ל והאחות על סף גיל 18, התמקד הדיון בעניינה של הנערה. זו טענה, כי אמה - המגדלת אותה לבדה ומתפרנסת בדוחק מנקיון בתים - אינה מסוגלת לספק את צרכיה הבסיסיים ביותר, כולל מזון וכביסה, ואינה מעניקה לה חום אימהי. האם מצידה התנגדה לבקשה, למרות שאינה משתפת פעולה עם הרשויות.

עמית דחה את טענת האם בדבר חוסר סמכות ופגמים בהליכים הקודמים, וקבע שאין הצדקה לדיון בגלגול שלישי בנושא. גם לגופם של דברים מסכים עמית עם הערכאות הקודמות, תוך שהוא מדגיש שלא די בבקשתו של קטין כדי להוציאו מביתו וצעד זה לא ייעשה רק בשל עוניים של הוריו.

"חובתה של המדינה לספק פתרון תזונתי לקטין ולדאוג לצרכיו המינימליים", אומר עמית. "הדברים פשוטים וברורים, ואין צורך להידרש לנפילי ארץ כמו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שאחד מזכויות הבת הנגזרות ממנו הוא הזכות לקיום אנושי בכבוד". במקרה הנוכחי, "הצירוף של הזנחה פיזית ורגשית והיחסים הטעונים בין האם לבין הקטינה, לאחר שנים של ניסיונות התערבות מתונים יותר של רשויות הרווחה, הביאו למצב שהקטינה מפצירה ומתחננת בפני בתי המשפט שיאפשרו לה להיקלט בפנימייה".

עמית מוסיף: "הקטינה מרשימה ביותר בנחישותה וברצונה העז להעניק לעצמה 'את התנאים המתאימים להצליח' כלשונה. הקטינה הלינה על כך שהיא צריכה לדאוג לעצמה לדברים הבסיסיים. חלק
מדבריה נסב על התנאים הפיזיים בבית, על כך שהיא נאלצת לדאוג לעצמה לאוכל, ונצרכת לעבוד כדי לספק לעצמה צרכים בסיסיים שאמה אינה מספקת לה, לטענתה, בשל סדרי עדיפויות לקויים של האם. אך המסר העיקרי שעולה מדבריה של הקטינה הוא חסכים רגשיים, החוסר ב'חום והאהבה' כלשונה. במצב דברים זה, התרשמנו כי יש ליתן משקל לרצונה האותנטי של הקטינה על-רקע המצב בבית".

השופטים צבי זילברטל ונעם סולברג הסכימו עם עמית. את האם ייצג עו"ד יוסי נקר, את פקיד הסעד ראשון לציון ייצגה עו"ד רות גורדין, ואת הנערה - עו"ד ליטל קוזקוב.