"על יסוד כל מה שקראנו, יש מקום להתערבות שלנו במבט צופה עתיד לגבי הוראות המעבר". כך אומרת (יום ד', 7.9.16) נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, בפתח הדיון בעתירות נגד הגבלת שכרם של בכירי הבנקים וחברות הביטוח. נאור הבהירה, כי לא צפוי שבג"ץ יבטל את החוק כולו, וכי היא מחפשת הסכמות יישומיות שיהיו מקובלות על הצדדים.

החוק קובע, כי שכרם של הבכירים לא יהיה יותר מפי 35 מהשכר הנמוך ביותר, וכי הוצאה לשכר שמעל 2.5 מיליון שקל בשנה לא תוכר לצורכי מס. איגוד הבנקים ואיגוד חברות הביטוח עתרו נגד החוק כולו ונגד ההוראות הנוגעות ליישומו בפועל לגבי המנהלים המכהנים כיום.

לאחר שעתיים של דיון הציעו השופטים לאיגוד הבנקים לאמץ את המתווה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, ככל שהוא נוגע לשמירת זכויות העבר של המנהלים. הדבר ייעשה, הציעה נאור, כהצהרה חד-צדדית של המדינה בדבר עמדתה לפרשנות החוק, בלא שהדבר יחייב את הבנקים - ובכך יימנעו התדיינויות רבות. השופטים הבהירו, שלא ניתן יהיה לעגן את הזכויות העתידיות של המנהלים על-פי החוזים הקיימים.

נאור אמרה בפתח הדיון: "דומה שאיש אינו מאושר מהוראת המעבר. אני מתקשה לראות את הפרשנות כנכללת בהוראת החוק. היינו שמחים להגיע לפתרון שימנע שפע של התדיינויות בבתי הדין לעבודה. קיבלנו רשימה של איזה 30 מחלוקות, ואני רוצה לומר לכם במבט ריאלי, שקשה מאוד לצפות לפתרון של כל אחת מהמחלוקות, לא רק בגלל שזה ההליך הלא-נכון. אין לנו את התשתית, לא צריכה להיות לנו התשתית שלהן. יש גבולות להתערבות השיפוטית".

המשנה לנשיאה, אליקים רובינשטיין, הוסיף: "אי-אפשר לתת מחמאות לאיך שהחוק יתקבל, אבל בשורה התחתונה ישנה מדיניות ההתערבות". כלומר: בית המשפט העליון לא יתערב בחקיקה ראשית, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן - וההרכב המורחב סבור שאין זה המקרה.

להימנע מפגיעה לא-מידתית

נאור הציעה לצדדים לנסות ולהגיע להסכמה על הוראות המעבר. רובינשטיין הוסיף, כי יש למנוע מצב בו ב-15 השנים הבאות יידונו עשרות ומאות תביעות בבית הדין לעבודה, והציע להשתמש כבסיס במתווה ליכט, לפיו לא ייפגעו זכויות העבר של המנהלים הנוכחיים]. "אחרי שעברנו את המשוכה החוקתית, בואו נראה איך לא נפגע באנשים בצורה לא-מידתית", אמר.

השופט חנן מלצר הוסיף, כי המתווה של ליכט הלך לקראת הבנקים וחברות הביטוח. "אתם רוצים ליכט-פלוס, אבל אם תלכו להליך משפטי – אתם יכולים לצאת עם ליכט-מינוס, אז תביאו את זה בחשבון", אמר.

נציג הבנקים, עו"ד רלי לשם, אמר שבכירים רבים שוקלים לפרוש בשל הוראות החוק, וכי מתווה ליכט מחורר מאוד ומותיר את ההכרעה בכל מקרה לגופו. מלצר הגיב: "יש גבול למה שאיגוד הבנקים יטען בפנינו במקום המנהלים שלא עתרו. מתווה ליכט כבר לקח הכל בחשבון". לשם אמר, כי הבנקים יתמכו במתווה ליכט אם תוסר ממנו הסיפא של "כל מקרה לגופו", והציע לקבוע שהפרשות בגין העבר לא ייכללו בחישוב תקרת השכר העתידית.

נאור מביעה מחאה

נאור ביקשה להביע מחאה, כלשונה, באוזני הכנסת והממשלה על לוח הזמנים המזורז ליישום החוק (נחקק באפריל השנה ואמור להיכנס לתוקף בחודש הבא). לדבריה, היה עליהן להביא בחשבון שתידרש ביקורת שיפוטית על החוק, "ואין שום סיבה שבית המשפט יזנח את כל עיסוקיו ויישב לקרוא מאות ואלפי עמודים". היא אמרה, כי השופטים מבקשים להגן לפתרון שיתן ודאות מירבית, בלא להיכנס לכל הפרטים. מלצר מצידו העיר לכנסת על כך שהזניחה את הוראות המעבר.

נציג חברות הביטוח, עו"ד דוד תדמור, טען שניתן לפרש את הוראת המעבר ככזו שאינה חלה על חוזים קיימים, כך שניתן יהיה לשלם שכר גבוה יותר לפיהם, אך נאור הבהירה שזוהי פרשנות בלתי אפשרית. "אדוני מחזיר את הטיעון הקונסטיטוציוני בדלת האחורית", העיר לו מלצר, ושב והבהיר שטיעונים כאלו מעמידים בסכנה את אישור מתווה ליכט. השופט סלים ג'ובראן תהה רטורית: "האם הפרשנות שאדוני מציע היא כוונתו של המחוקק?".

נאור אמרה לנציגת המדינה, עו"ד חני אופק, כי נוצר סבך של שאלות שלא ניתנה הדעת עליהן, ויש קושי ביישום המעשי של החוק. "על כן אנשים אומרים, ואת זה אני יכולה להבין, שהם לא יכולים לחכות עד שיפרשו בעוד חמש שנים ויפנו לבית הדין לעבודה. מתווה ליכט מלווה בכל כך הרבה סייגים, שקצת קשה ליישם אותו. אני יכולה להבין את האמירה שאם זה המתווה – אז אני [המנהל] רוצה ללכת הביתה, כי אני לא יודע מה יהיה הסוף. איך יוצאים מזה, באופן שיישמרו זכויות הוגנות? זה קטסטרופה, הדבר הזה".

"לא להשאיר הסדרים עמומים"

אופק השיבה, שיש להבחין בין תגמול על העבר לבין שכר העתיד, ולדבריה יש קושי משמעותי במתן תגמול עתידי המתייחס לשנות העבר. נאור הבהירה, כי מבחינתה מתווה ליכט יכול להיות בסיס לפתרון וכך גם ניתן לכתוב בפסק הדין, אם כי לא תקבל אותו כפרשנות החוק אלא כהתחייבות של המדינה. אופק הסבירה, כי במתווה ליכט לא ניתן היה להיכנס לכל הפרטים, משום שאי-אפשר לדעת מראש מהם תנאי הפרישה הנוכחיים של כל מנהל, אותם הוא מציע לשמר.

לדעת נאור, מתווה ליכט מחייב את המדינה, ואולי ניתן לקבוע שמכאן והלאה יוכלו המנהלים לפעול כהבנתם. אופק הסכימה, אך בתנאי שתישמר ההסתייגות לפיה ייתכנו מקרים שיהיה צורך לבחון אותם לגופם. השופט ניל הנדל לחץ על אופק להסכים לכך שהפרשנות העתידית תהיה לקולא, אך היא לא קיבלה זאת. השופט יורם דנציגר הציע לקבוע, כי המדינה לא תעלה פרשנויות משלה למתווה ליכט. לשם שב ואמר, כי יהיה מוכן לקבל את מתווה ליכט תוך הוצאת האפשרות לפרשנויות פרטניות.

בא כוח הכנסת, עו"ד גור בליי, אמר שאין לו מה לתרום במישור פרשנות החוק, שכן יישום החוק מצוי בידי אחרים. נאור העירה, כי איש לא עסק בזכויות העבר בעת החקיקה, ו"יש למחוקק חובה לא להשאיר אותנו עם הסדרים עמומים שישאירו את בתי הדין לעבודה עם דיונים עד אין קץ". השופט השביעי בהרכב הוא צבי זילברטל.