חברות הביטוח הן הקוזק הנגזל - אומר (יום ב', 21.11.16) שופט בית המשפט המחוזי מרכז, עופר גרוסקופף. הוא סירב לאשר הסדר פשרה בבקשה לתביעות ייצוגיות שהוגשו נגד מגדל, כלל ביטוח, מנורה והראל, ואישר חלקית את הגשת התביעות נגדן בהיקף של מאות מיליוני שקלים.

הבקשות עסקו ב"רכיב הפוליסה" הנגבה בפוליסות לביטוח חיים - הם ריסק והן כאלו הכוללות גם מרכיב של חיסכון. מדובר בתשלום חודשי של 20 שקל, הנגבה כחלק מהפרמיה לכל אורך חיי הפוליסה, כאשר לטענת המבקשים - אין לחברות רשות לגבות אותו. המבקשים טענו, כי מבחינה אקטוארית יש הצדקה לגבות רק שקלים בודדים, וכל השאר הוא רווח נקי מבחינת החברות. הסכום הכולל של הבקשות היה למעלה ממיליארד שקל.

החברות מצידן טענו, כי מדובר בתביעות אבסורדיות, וכי הצדק עימן ולכן לא ייתכן שהדין לא יהיה עימן. גרוסקופף דחה טענה זו כבר בתחילת פסק דינו: "הלכה למעשה לא את קריאת העזרה של העשוק משמיעות חברות הביטוח, כי אם מה שמכונה במקומותינו 'זעקת הקוזק הנגזל'". הוא אומר זאת לאחר שהתברר, כי אכן הרוב המכריע של "רכיב הפוליסה" הוא רווח נקי הנכנס לקופותיהן של החברות.

ההסדר המוצע גובש בהליכי גישור שהתקיימו בפני שופטת בית המשפט העליון בדימוס, טובה שטרסברג-כהן, ופרופ' שרון חנס. גרוסקופף אומר, כי מובן שמדובר במגשרים ראויים ביותר, ומובן שלעמדתם יש משקל - אך אין הוא מחויב לקבל את ההסדר. ואכן, גרוסקופף החליט לפסול את ההסדר בעיקר בשל חוות דעתו של הבודק, פרופ' אייל זמיר, ולנוכח התנגדותו של היועץ המשפטי לממשלה.

על-פי ההסדר, אמורות היו החברות להחזיר למבוטחים 100 מיליון שקל - עשירית מהסכום הנתבע - ולהפחית בעתיד את רכיב הפוליסה ב-25%. החלוקה בין החברות הייתה: מגדל - 44.5 מיליון שקל; כלל - 26.5 מיליון שקל; מנורה - 15 מיליון שקל; והראל - 14 מיליון שקל. התובעים ובאי-כוחם היו אמורים לקבל 43.2 מיליון שקל. גרוסקופף הציע לצדדים לקבוע, כי ההחזר יהיה 365 מיליון שקל ולהפחית את הרכיב ב-50% - אך החברות התנגדו.

בחוות דעתו אומר זמיר כי ארבע החברות גבו בשנים 2012-2004 רכיב פוליסה בסך 900 מיליון שקל, ומאז 2013 ואילך - 1.75-1.4 מיליארד שקל. הנזק שנגרם למבוטחים הוא 80% מסכום זה, שכן הוסכם שהוא בא לידי ביטוי בסכומים שהופחתו מרכיב החיסכון בפוליסות אלו. לכן, פוטנציאל התביעות ביחס לפוליסות החיסכון עמד על 2.1-1.85 מיליארד שקל - בעוד ההסדר דיבר, כאמור, על 100 מיליון שקל בלבד.

גרוסקופף קובע: "הסדר הפשרה שלפני אינו עומד בדרישת ההגינות ולא בדרישה להרתעה מפני ביצוע עוולות דומות. הוא איננו עומד בדרישת ההגינות, מאחר שבהינתן סיכויי התביעה, כפי שאני מתרשם מהם, וכפי שהתרשמו מהם הבודק והיועמ"ש, פשרה בהיקף של כ-20% מפוטנציאל התביעה אינה הוגנת, ואין מקום לאשרה. הוא איננו עומד בדרישה להרתעה, שכן משמעותו של הסדר זה היא הכשרה, בדיעבד ומכאן ולהבא, של גביית עיקר גורם הפוליסה על חשבון רכיב החיסכון, וזאת למרות שלחיוב בעמלה זו אין עיגון בחוזה ההתקשרות".

עוד דוחה גרוסקופף את טענת החברות, לפיהן המפקח על הביטוח כפה עליהן את תנאי הפוליסות ואת ההימנעות מלהזכיר בהן את רכיב הפוליסה: "הטענות כלפי הרגולטור ביחס לאשם בהעדר הסדר ראוי בפוליסות הביטוח, ככל שיש בהן ממש (וכמובן שאמנע מלהביע על כך דעה) הן עניין שיש לבררו מול הרגולטור, ולא מול ציבור המבוטחים. העובדה הרלוונטית לעניין פרשנות ההסדר החוזי היא שבפוליסה אין הסדר המתיר גביית עמלה בשם גורם הפוליסה", ולכן החברות אינן רשאיות לגבותו מהמבוטחים.

גרוסקופף אישר חלקית את הבקשות נגד ארבע החברות ונגד איילון והכשרה, כך שהן ינוהלו בשם המבוטחים שלהן בפוליסות ביטוח חיים משולבות חיסכון שנערכו בשנים 2003-1992, ואשר החיסכון שנצבר לטובתם נפגע בשל גביית גורם הפוליסה. העילה היא הפגיעה בחיסכון בשנים 2011-2004. המבקשים יקבלו בשלב זה הוצאות בסך 100,000 שקל מכל אחת משש החברות.

את התובעים מייצגים עוה"ד איל גולדנברג ועדי קסטנבאום; את מגדל, כלל ביטוח, מנורה והראל מייצגים עוה"ד צבי אגמון, דרור סברנסקי ותום כהנא; את איילון - עוה"ד פגי שרון, תמי גרינברג וטל יהודה; את הכשרה מייצגים עוה"ד אילן אמודאי וסברינה דדון-בוטבול; ואת היועץ המשפטי - עו"ד עדי בר-טל.