שר ירושלים ומורשת, ח"כ
זאב אלקין, ראש עיריית ירושלים
ניר ברקת, מנכ"ל רט"ג שאול גולדשטיין, מנכ"ל פמ"י בני סאסי, ארכיאולוג מרחב ירושלים ברשות העתיקות ד"ר יובל ברוך והתורם מר קווין ברמייסטר מיוזמת "ירושלים 5800", יחנכו ביום חמישי, י"ג שבט התשע"ז, 9.2.17, בשעה 9:30 את מסלול המקוואות החדש והחוויתי שבגן העופל (האירוע פתוח לסיקור עיתונאים בתיאום מראש)
באתר העופל שבגן הארכיאולוגי מרכז דוידסון, בתחום הגן הלאומי סובב חומות ירושלים, נחנך מסלול חדש, העובר בין מקוואות טהרה בני 2000 שנה, אשר שימשו את עולי הרגל לבית המקדש. מסלול המקוואות נבנה ושומר בשנים האחרונות על-ידי רשות העתיקות בתרומתו הנדיבה של קווין ברמייסטר, והוא חוויתי, מעגלי ומודולרי. המסלול הובלט - כך שניתן להבינו בתוך המורכבות ההיסטורית והארכיאולוגית של אתר העופל, אשר היה מיושב ברציפות מתקופת הברזל ועד לתקופה הצלבנית.
הפירוש המקובל למילה המקראית '
עוֹפֶל' (בדומה למילה 'להעפיל') הוא חלק מוגבה בעיר, בו ישב מלך או מרכז מינהלתי, שיתכן שהיה גבוה ונסתר. בירושלים, ה"העפלה" נעשתה מכיוון דרום: עולי הרגל עלו מבריכת השילוח, דרך עיר דוד, אל העופל ומקוואותיו, ומשם אל הר-הבית, הן במובן הפיזי והן במובן הרוחני. במקביל, מצפון, מהר-הבית, יצאו חגיגות ואירועים לאזור זה. כך, הפך העופל מתחם מעבר בין חול לקודש ובין קודש לחול, שיאו של מסע אישי, דתי ולאומי שהתקיים שלוש פעמים בשנה (פסח, שבועות וסוכות).
מבנה ייחודי
המבקרים במסלול המקוואות החדש, יעברו על גבי גשרים ומדרגות "המרחפים" בין שרידי מבנים ומתקנים, ומלווים בהסבר ארכיאולוגי, היסטורי והלכתי. כך, ניתן ללמוד על מאפייני המקוואות ותפקידם בחברה היהודית של ימי בית שני בכלל, ובאזור זה, של נתיב עולי הרגל, בפרט. לאורך המסלול פינות צל, תצפית והתכנסות.
מקווה טהרה הוא מתקן מים ייחודי לעם היהודי. ייעודו הדתי-רוחני הינו לטהר מטומאה, ועקרונות בנייתו ההלכתיים התגבשו בתקופת בית שני, כמפורט במסכת מקוואות שבמשנה.
קליטתם של רבבות עולי רגל שהתארחו בבתי העיר במהלך שלושת הרגלים, חייבה תשתית מתאימה לאספקת מים, ששימשו גם לפולחן הדתי, וגם לקיום הלכות הטהרה.
לאחר חורבן בית שני נאסר על יהודים להתגורר בירושלים במשך מאות שנים ותושביה הלא-יהודים של העיר ניצלו את המקוואות הנטושים לצרכיהם - כמאגרי מים, מחסנים, מחצבות ועוד.
חלקו הראשון של המסלול החדש הינו "שביל ירידה": לצד החומה העות'מאנית הדרומית, החיצונית להר-הבית, יורדים לכיוון דרום כמו על "ציר זמן" אל מתחמי המחשה, הכוללים העמקה ולמידה של הממצאים, ובכלל זה תצוגת כלי אבן והסבר על טהרת כלים, בגדים וחפצים. בדרך עורכים היכרות עם הלכות המקווה, הפעלת המקווה ובורות המים.
חלקו השני של המסלול הינו "שביל העפלה" בו מעפילים המבקרים בליווי מראות והסברים, בנתיב חוויתי, ששיאו במראה המפעים של מדרגות מעלות חולדה המונומנטליות והשער הכפול שבכותל הדרומי של הר-הבית. יהודי שהגיע לנקודה זו בימי קדם יכול היה להיכנס אל המתחם המקודש ולקיים את מצוות העלייה לרגל.
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
