ביקורת חריפה על הבכירים שעצמו את עיניהם

שופטי בית המשפט העליון מתארים (יום ד', 1.3.17) בחומרה רבה, ולעיתים אף בציוריות, את מערכת המרמה רחבת ההיקף שנחשפה בפרשת הרבנים - תארים פיקטיביים שזיכו מאות שוטרים וחיילים בתוספות שכר להן לא היו זכאים.

על יסודות המרמה שבפרשה עמד השופט יצחק עמית בציינו, כי "בתעודות ישנו מצג כוזב באשר לרמת הידע של התלמידים. רוב התלמידים לא ידעו להסביר, אף לא בכלליות, מהן אותן הלכות בהן הוסמכו להורות; למרבה הבושה, חלקם אפילו לא הכירו את המונחים טור ובית יוסף, שו"ע ונו"כ [שולחן ערוך ונושאי כליו] המצוינים בתעודות. ואם לא די בכך כדי שהקורא לא יאחז בבטנו מחמת הצחוק, היו שלא ידעו אפילו מה פשר המונח 'יורה יורה' המתנוסס באופן בולט על התעודה".

"נתרבו תלמידי חכמים בעירנו"

עוד מעיר עמית, "לא ייפלא כי תעודות אלה, המנוסחות בלשון יודעי ח"ן, עברו תחת ידיהם של גורמי השכר בגופי הביטחון מבלי שמאן דהוא ירים גבה או ידקדק בנוסח התעודה, במיוחד לאור חתימות הרבנים הנכבדים שעיטרו את התעודה... בפני הרב לוינזון, שהעיד מטעם ההגנה כמעין מומחה בעולם הרבני, הוצגה תעודה של תלמיד בשם מוטי פרץ ממכללת בית שאן, והעד ציין כי לפי הבנתו, מותר לאותו מוטי פרץ להורות הלכה (!!!), אך לא לכהן ברבנות בפועל. אכן, נתרבו תלמידי חכמים בעירנו".

לסיכום אומר עמית: "תסריטאי מוכשר, אילו היה מציע למפיק סרטים את עוללות הסיפור שנפרס בפנינו, היה מן הסתם נדחה מהנימוקים הבאים: ראשית - חוסר מקוריות, באשר דומה כי הרעיון הבסיסי נלקח מ'תעלת בלאומילך' של אפרים קישון בשינויים המחויבים. שנית - חוסר אמינות. הגם שמדובר בקומדיה, יש גבול להגזמה. הרעיון שנגדים בצה"ל, שוטרים וסוהרים, שחלקם כלל אינם שומרי תורה ומצוות, מקבלים תוך זמן קצר תואר של רב ומשתבחים ב'כתרה של תורה' עם תעודה הנושאת חתימותיהם של גדולי הרבנים בישראל, פשוט לא מתקבלת על הדעת.

"...אך נתברר כי המציאות עולה על דמיונו של אותו תסריטאי שלא היה ולא נברא אלא משל היה. גל אקדמיזציה שטף את כוחות הביטחון. צה"ל, המשטרה והשב"ס נמנו גמרו והחליטו שגם תלמידי חכמים שקולים כנגד מהנדסים או כנגד בעלי תארים אקדמיים בדירוג מדעי החברה והרוח, וכי יש להכיר בהשכלה תורנית גבוהה, גם אם אינה ישימה לתפקיד אותו ממלא הנגד/השוטר/הסוהר. יש להניח, כי גורמי הביטחון ראו נגד עיניהם תלמידי חכמים של ממש, צורבא מרבנן, מאלה שעוקרים הרים וטוחנים אותם בסברה, כאלה שבחריפות שכלם יכולים ללא מאמץ וכהרף עין לעייל שני פילים בקופא של מחט. אלא שמהרעיון של תלמידי חכמים שיוסמכו לרבנות ועד להנפקת תעודת השת"ג [השכלה תורנית גבוהה] הדברים הפכו לפרודיה, לפארסה שהחלה להתגלגל עד שיצאה מכלל שליטה - רכבת דוהרת ללא הגה וללא בלמים".

הקלון חמור פי כמה

השופטת דפנה ברק-ארז אומרת: "תמונה קשה הצטיירה בפנינו ביחס לגורמים בכירים ברבנות הראשית, שאפשרו ואף נתנו יד לשגשוגו של מפעל מרמתי שהפיק למעלה מאלף תארים פיקטיביים המעידים על הסמכה לרבנות שאין בה דבר... תמונה קשה לא פחות הצטיירה לגבי גורמי הרבנות הצבאית והמשטרתית. מעורבותם בפרשה של צה"ל, גוף שחרת על דגלו ערכים של מוסר והגינות, ומשטרת ישראל, הרשות האמונה על אכיפת החוק והשמירה על שלטון החוק, מעלה פי כמה את הקלון המוטל על המעשים ופוגעת פגיעה אנושה באמון הציבור ברשויות השלטון.

"התוצאה היא חשיפתה של תמונה טורדת מנוחה: מערכת משומנת שפעלה להוצאת מיליוני שקלים שלא כדין מקופת המדינה. הקלות הבלתי נסבלת שבה ניצלו גורמי ציבור ואישי דת את כוחם והשפעתם על-מנת לעשות לביתם, מבלי לתת את הדעת להשלכות הרוחב של פרשה זו, חשפה את תרבות ה'סמוך' במלוא כיעורה: מגידי השיעור, החתומים על האישורים הכוזבים, טענו כי הסתמכו על הנחיותיהם של מנהלי המכללות; מנהלי המכללות, החתומים אף הם על מסמכים כוזבים, הסתמכו על גדולים מהם, רבנים מכובדים היושבים במועצת הרבנות הראשית אשר יזמו ותמכו בהקמת המסלולים הייחודיים לכוחות הביטחון; רבנים מכובדים ובעלי שם חתמו על תעודות היורה יורה ואישרו כי תלמידי המכללות ראויים להורות הלכה ולשאת בתואר 'רב', בהסתמכם על המצג הכוזב שהציגו להם מנהלי המכללות ומגידי השיעור; וגופי הביטחון הסתמכו על חתימותיהם של כל אותם גורמים, לרבות גורמי הרבנות הצבאית והמשטרתית, באישורם את הטבות השכר שלא כדין. ובינתיים - הקופה הציבורית הפקר".

חילולה של תורה

השופט ניל הנדל אומר בפסקאות האחרונות בפסק הדין: "השחיתות הציבורית, ככל הנראה, מקבלת היתר כניסה אף למחוזות בהם לא ציפינו לראותה. כאן היא נכנסה לרבנות הממסדית, לצבא ולמשטרה... בראשית הדרך, סברו הגורמים הרבניים כי באמצעות תשלומים והטבות שכר ניתן לקרב אנשים ללמוד תורה - אולם באחריתה של דרך התהפכו היוצרות, ובמקום שהתורה תהיה הקניין (כלשון הברייתא 'קניין תורה') היא זו שהפכה למחיר. כך, במקום שעל-ידי הטבות השכר תתכבד התורה ויגדל זיוה והדרה, המסחור הכספי הוביל לחילולה של תורה ולביזוי חכמיה.

"...'החטא', במובן של החטאת המטרה; ה'בל תשחית' בהחמצת הפוטנציאל האנושי וכיוונו לדרך לא ראויה; והקושי להבין עד כמה גורמים רציניים ומכובדים בתוך המערכת לא הפנימו את עצמת ערכי היסוד - כל אלה עוברים כחוט השני גם בחוות הדעת של חברי. השאלה אם העניין 'תם ונשלם' תלויה, כתמיד, בנכונותה של החברה ושל היחידים להכיר בחטא ובמחיר שהוא גובה מכולם, להפיק את הלקחים ולהבטיח כי מקרים אלה לא יישנו".