דוח הממונה על השכר באוצר, יובל רכלבסקי, על הוצאות השכר של גופים ציבוריים לשנת 2002 מצביע, לראשונה מזה שנים, על עליה בהיקף חריגות השכר במגזר הציבורי.

בשנת 2002 נרשמו חריגות שכר ב-20% מן הגופים אליהם מתייחס הדו"ח. זאת לעומת שנת 2001, בה נרשמו חריגות שכר ב-17% מן הגופים הציבוריים.

הדוח מתייחס ל-7 קטגוריות של גופים ציבוריים: רשויות מקומיות, חברות עירוניות, איגודי ערים, חברות ממשלתיות, מועצות דתיות, תאגידים שהוקמו על-פי חוק וגופים נתמכים.

מממצאי הדוח עולה, כי הרשויות המקומיות, הסובלות ברובן מגרעונות כבדים, "מככבות" ברשימת חגיגות השכר המופרז: ב-29% מן הרשויות המקומיות בישראל נמצאו חריגות שכר. גם באיגודי ערים חריגות השכר הן נפוצות (29%). עם זאת, הגופים הנתמכים - אלה המקבלים תמיכה מתקציב המדינה, דוגמת האוניברסיטאות וקופות החולים - שברו אף את שיא החריגות בשלטון המקומי: ב-35% מן הגופים הללו נרשמו חריגות שכר בשנת 2002.

שר הרווחה, זבולון אורלב, טוען כי חריגות השכר שקולות לגניבת כספים מקופת הציבור, ולכן יש להתייחס אליהן כאל עבירה פלילית, ואילו בהסתדרות מאשימים את הממשלה בצביעות, בשל ההתעלמות ממיליון וחצי עובדים, המשתכרים פחות משכר המינימום - ובהסתה נגד המגזר הציבורי. [ראו קישורים]

חגיגות בקופות החולים ובבנק ישראל

לפי הדוח, מאות עובדים במגזר הציבורי השתכרו בשנת 2002 סכומים העולים על 40,000 ש"ח בחודש. השכר הריאלי במשק נשחק בשנת 2002 ב-6%, אך לבכירי קופות החולים, בנק ישראל וכאמור - הרשויות המקומיות - הדבר לא הפריע לחגוג עם משכורות עתק.

שיאן השכר במגזר הציבורי ב-2002, כמו בשנה שלפניה, הוא פרופ' עזאי אפלבאום מנהל המחלקה לניתוחי חזה ולב בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע, השייך ל"שירותי בריאות כללית". שכרו של אפלבאום בשנת 2002 עמד על כ-108 ש"ח ברוטו לחודש. אפלבאום מרוויח כ"שכר יסוד" פחות מ-10 אלפים ש"ח בחודש, אך תחת הסעיף "עבודה נוספת" הוא מקבל כ-93 אלף ש"ח נוספים.

במקום השני ברשימת שיאני השכר במגזר הציבורי עומד יצחק פטרבורג, שהרוויח בשנת 2002 כ-86 אלף ש"ח ברוטו לחודש כמנכ"ל שירותי בריאות כללית. מאז הספיק פטרבורג לעזוב את תפקידו - אך אין צורך לדאוג, חלילה, לפרנסתו של פטרבורג, המשמש כיום כמנכ"ל "סלקום".

בכלל, "שירותי בריאות כללית" היא מה"כוכבים" הגדולים של דוח השכר: 27,000 עובדי "כללית" השתכרו בשנת 2002 13.1 אלף ש"ח בממוצע לחודש; 1,060 ממן העובדים קיבלו כ-36.3 אלף ש"ח; ולא פחות מ-30 מבכירי קופת החולים ראו ב"לוקש" החודשי סך של כ-46.5 אלף ש"ח.

כ-800 עובדי בנק ישראל מהווים את הקבוצה ה"מצ'ופרת" ביותר מבין עובדי המגזר הציבורי: תשעה מהם הרוויחו ב-2002 שכר של 51 אלף ש"ח בחודש ולא פחות מ-115 עובדים נוספים בבנק המרכזי השתכרו 41 אלף ש"ח בחודש ומעלה. גם לשאר עובדי הבנק אין צורך לדאוג, כך נראה: עובד ממוצע בבנק ישראל נאלץ "לגמור את החודש" עם שכר "צנוע" של 21 אלף ש"ח בחודש.

נגיד בנק ישראל, ד"ר דוד קליין, דווקא אינו נמנה על מקבלי "שכר העל" בבנק. שכרו של קליין צמוד לשכר השרים, ועומד על כ-32 אלף ש"ח לחודש - הרבה פחות מעובדים מאושרים רבים, הכפופים לו. בבנק ישראל מגיבים על הדוח ואומרים, כי השכר בבנק נקבע מכוח הסכמי עבודה קיבוציים ועל-פי חוק [עוד על תגובת בנק ישראל לדוח - ראו קישור].

רשות הנמלים: יגואר לכל פועל?

רוב עובדי רשות הנמלים אינם נוהגים, אמנם ב"יגואר" הנכספת, אך עבור רבים מהם החלום לא נראה רחוק במיוחד: 333 מעובדי רשות הנמלים, כך עולה מהדוח, השתכרו בשנת 2002 למעלה מ-39 אלף ש"ח בחודש (!). השכר הממוצע ברשות הנמלים בשנת 2002 (20.3 אלף ש"ח בחודש) מוכיח, למי שהיה זקוק להוכחה: טוב להיות עובד נמל במדינת ישראל.

חברות ממשלתיות: סוד החיים הטובים

לפי דוח הממונה על השכר, אין סיבה מיוחדת לדאוג לעובדי החברות הממשלתיות. בחברת החשמל, אלתא ואל על, לדוגמא, עמד השכר הממוצע לעובד על כ-17 אלף ש"ח לחודש. 166 עובדים בחברת החשמל נאלצו להסתפק בשנת 2002 ב"משכורת רעב" של 41 אלף ש"ח בחודש ומעלה, ו-10 נוספים - במשכורת מצחיקה של לא פחות מ-45 אלף ש"ח בחודש.

אלופי השכר בין עובדי החברות הממשלתיות הם אנשי בתי הזיקוק - חברה בבעלות משותפת של המדינה ושל אנשי העסקים סמי ויולי עופר: 1,028 עובדי החברה הרוויחו ב-2002 שכר ממוצע של כ-20.5 אלף ש"ח בחודש, בעוד שבתלוש של 63 מהם נרשם בסוף החודש סכום של לא פחות מ-42 אלף ש"ח.

עובדים בני מזל מצויים גם בחברות ממשלתיות נוספות: עובדי התעשייה האווירית, לדוגמא, השתכרו בשנת 2002, בממוצע, כ-15.8 אלף ש"ח; עובדי תע"ש - כ-13.5 אלף ש"ח; לעובדי מקורות היתה זו שנת גשמי ברכה, ככל הנראה, עם - כ-13.4 אלף ש"ח; עובדי בזק הסתפקו בכ-12 אלף ש"ח לחודש, בממוצע.

שוברים את שיאי החוצפה: הגופים הנתמכים

עובדי הגופים הנתמכים - גופים ציבוריים הזוכים לתקצוב מאוצר המדינה - לא טומנים את ידיהם בצלחת: ברשות השידור, לדוגמא, הסתכם שכרם הממוצע של 1,750 העובדים בכ-15.6 אלף ש"ח. 174 "בכירים", (כולל עוזרי צלמים ומקליטים מן השורה הראשונה, כמובן) הרוויחו למעלה מ-32 אלף ש"ח מדי חודש. אכן, יש תמורה בעד האגרה.

ואולם, שיא החוצפה האמיתי שמור, כך נראה, לבכירי האוניברסיטאות. מצבן העגום של שתי האוניברסיטאות המובילות בישראל - האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב - המצויות בגרעונות של מאות מיליוני שקלים, אינו מפריע לבכיריהן לרפד את חשבונות הבנק שלהם במשכורות עתק: באוניברסיטה העברית זכו 141 עובדים בכירים לשכר העולה על 32 אלף ש"ח בחודש, בעוד 9 מאושרים קיבלו שכר העולה על 42 אלף ש"ח בחודש. באוניברסיטת תל אביב השתכרו 79 עובדים למעלה מ-33 אלף ש"ח לחודש, ו-32 עובדים - למעלה מ-36 אלף ש"ח בחודש. שיא החוצפה כבר אמרנו?