רו"ח חן ברדיצ'ב הגיש ברגע האחרון בקשה להארכת מועד לערעור על פסק הדין בנוגע לחברת פויכטונגר, וזו נדחתה. לפיכך, נותרו לו 24 שעות בלבד להשגת הערעור.

ברדיצ'ב הוא הנאמן בהסדר הנושאים של החברה, אותה מכר עזי פויכטונגר בשנת 2001 לקבוצת פלד-גבעוני. ברדיצ'ב תבע מפויכטונגר 75 מיליון שקל, בטענה שהמכירה הייתה רשלנית והיה עליו לצפות שרפי פלד, אריה גבעוני וטל יגרמן יבזזו אותה ויביאו לקריסתה.

שופט בית המשפט המחוזי מרכז, עופר גרוסקופף, דחה (2.7.17) את התביעה, בקובעו שהתנהלותו של פיכטונגר הייתה תקינה ושבזמן אמת לא הייתה לו סיבה לחשוד בפלג-גבעוני. הוא קיבל את התביעה נגד גבעוני, יגרמן ודוד הבי, אם כי ציין שאין כל סיכוי לגבות מהם סכום של ממש.

ברידצ'ב פנה ב-28.9.17 לבית המשפט העליון, בבקשה לקבוע שהמועד האחרון להגשת הערעור הוא 29.10.17, וזאת בטענה שקיבל בדואר את פסק הדין רק ב-27.7.17. לחלופין ביקש ברדיצ'ב לקבוע, כי המועד האחרון הוא 13.10.17 - בנימוק שקיבל את פסק הדין ב"נט המשפט" ב-5.7.17. כקו הגנה אחרון ביקש ברדיצ'ב ארכה עד 17.10.17. בפיו היו שלושה נימוקים: היקפו הנרחב של ההליך, עומס עבודה חריג במשרדם של באי-כוחו, וקיומו של מו"מ עם פויכטונגר עד הימים האחרונים במטרה לייתר את הגשת הערעור.

הרשם גלעד לובינסקי-זיו דחה את כל הבקשות. הוא אומר: "המבקש המתין עד לרגע האחרון ממש והגיש את הבקשה לאחר שניהל עם המשיבים 2-1 משא-ומתן למתן ארכה להגשת הערעור משך לא פחות מעשרה ימים. כזכור, הבקשה הוגשה היום, 28.9.2017 (יום חמישי), ואילו המועד האחרון להגשת הערעור על-פי החלופה של 'חריג הידיעה' חל ביום 2.10.2017 (יום שני). ביני לביני חל יום כיפור, כך שלמעשה מועד ההגשה האמור חל בעוד שני ימי עבודה בלבד". במצב זה, לא יכלו הצדדים האחרים להגיב על הבקשה ודי בכך כדי לדחות אותה.

לובינסקי-זיו מוסיף: "ניתן להטיל ספק האם הבקשה, באופן בו הוגשה, מקימה 'טעם מיוחד' להארכת מועד. כידוע, הנטייה ליתן ארכה על בסיס טענה בדבר עומס עבודה של בא-כוח המבקש, מצומצמת. ממועד מתן פסק הדין ועד היום חלפה תקופה של לא פחות משלושה חודשים, והיקף ההליך הרי היה ידוע מראש".