מה יקרה אם אירן תחסום את מצרי הורמוז

הכוחות האמריקניים במזרח התיכון, שחלקם מאוגד בפיקוד המרכזי האמריקני, ובעלי-בריתם מתכוננים למימוש האיום האירני לחסום את השיט במצרי הורמוז, נתיב הכניסה למפרץ הפרסי, בתגובה להחרפת העיצומים הכלכליים על אירן.

כשליש מסחר הנפט העולמי עובר במצרי הורמוז מדי שנה. משמרות המהפכה הודיעו בשבוע שעבר, כי ימנעו כל תנועה של מכליות במפרץ הפרסי' למרות שהנתיבים הללו הנם בינלאומיים, ואמנה בינלאומית מבטיחה את השיט בהם.

כרגע מוצבים בזירה יותר מאלפיים נחתים וימאים אמריקניים במסגרת כוח המשלוח 26 של הנחתים, המוצב על הספינה איוו ג'ימה ועל משחתת-הטילים לאבּוּן.

החלפת דגלים

חיל-הים האמריקני כבר אבטח את תנועת המכליות הנפט במצרי הורמוז ובמפרץ הפרסי בעת מלחמת אירן-עירק באמצעות החלפת דגליהן של מכליות כוויתיות לדגלים אמריקניים. למבצע קראו, 'רצון רציני', והוא התחיל ב-23 ביולי 1987, ונמשך ארבעה-עשר חודשים. כך, התקפה על המכליות הללו נחשבה להתקפה על ארצות-הברית. זה היה בעיצומה של מלחמת המכליות בין עירק לאירן.

החלפת הדגלים נחשבת למבצע הגדול ביותר של העברת שיירות ימיות מאז מלחמת העולם השנייה. גם היא נעשתה תחת פיקוד הפיקוד המרכזי, למרות שבוצעה על-ידי הצי השביעי, שאליו הוכפפו כלי-שיט מהצי השלישי ומהצי השישי. השתתפו במבצע גם כוחות אוויר וכוחות צבא אמריקניים (בעיקר, מהכוחות למבצעים מיוחדים). זו הייתה ההפעלה הראשונה של הפיקוד האמריקני למבצעים מיוחדים.

בתחילת 1984 תקפה עירק (שצוידה בכלי-טיס ובכלי-שיט מתוצרת ברית-המועצות וצרפת ובטילים ים-ים 'אקסוסט' מתוצרת צרפת) את מסוף הדלק האירני באי חארג. בכך נפתחה מלחמת הנפט, שנועדה לפגוע באירן, ולגרותה לפעול נגד השיט הבינלאומי במצרי הורמוז. כתוצאה מכך, תכננו העירקים, תיגרר ארצות-הברית למלחמה. אך תוחלתם נכזבה, ואירן לא הגיבה בחסימת השיט במצרים.

לאחר שהקרבות ביבשה במלחמת עירק-אירן הגיעו למבוי סתום, וייצוא הנפט העירקי באמצעות צינור הנפט עירק-סוריה (שעובר בגולן הישראלי) נחסם - נותרה לעירק רק אפשרות לייצא את הנפט שלה באמצעות כווית ומדינות המפרץ. לפיכך, תקפה אירן במאי 1984 מכליות מכווית, שלכאורה הייתה ניטרלית. המעצמות, שחששו ממחסור בנפט ומנפילת בצרה בידי אירן, שתקים בדרום עירק רפובליקה איסלאמית שיעית, החליטו להתערב, ולהפסיק את מלחמת הנפט - לבקשת ממשלת כווית.

נתקלו במיקוש

ב-17 במאי 1987, עוד לפני ההתערבות האמריקנית, ירה מטוס מיראז' F-1 עירקי טילים אקסוסט על פריגטת הטילים סטארק האמריקנית, והרג 37 מימאיה, ופצע 21. העירקים טענו, שהירי בוצע בטעות. שבוע לאחר מכן, נפתח מבצע 'רצון רציני' להחלפת הדגלים. חמישה כלי-שיט של חיל-הים האמריקני קיבלו פקודה ללוות שיירות של מכליות כוויתיות במפרץ הפרסי.

השיירה הראשונה נתקלה למחרת פתיחת המבצע, במוקש אירני, שפגע במכלית הכוויתית א-רֶקה, ששייטה תחת דגל אמריקני, ונקראה ברידג'טון. הספינה נפגעה, אך איש מאנשיה לא נפגע. המכלית שייטה חזרה לנמל כוויתי, וספינות הליווי נותרו במקום להתריע מפני מיקוש. לאחר מכן הוצבו במבצע שולות-מוקשים, מסוקים נגד מיקוש וספינות סיור. בסיכומו של דבר השתתפו עשרות ספינות אמריקניות בליווי המכליות הכוויתיות מול האיום האירני, שכלל מיקוש והטרדה על-ידי ספינות קטנות. נגדן הפעיל חיל-הים האמריקני ספינות סיור וסירות של הכוחות למבצעים מיוחדים. בצפון המפרץ הפרסי הוצבו שתי אסדות גדולות כבסיסים צפים לכוחות המיוחדים האמריקניים, שהוצבו במבצע.

ב-21 בספטמבר בליילה תקפו שני מסוקים אמריקניים ספינה אירנית, שכיבתה את אורותיה, והחלה להניח מוקשים. האירנים לא פסקו מהנחת המוקשים גם כשנורתה אש על ספינתם. כתוצאה מהאש נאלצו האירנים לנטוש את הספינה, וצוות אמריקני למבצעים מיוחדים השתלט עליה. הם גילו עליה מוקשים ובעיקר, יומן פעולות, שציין היכן הספיקה להניח מוקשים בנתיבים הבינלאומיים. התברר, שהספינות האירניות נחבאו במשך היום ליד אסדות לקידוח נפט, ויצאו לים בלילות. המידע שימש למבצעים, שבלמו את פעילות האירנים, הטביעו שלושה כלי-שיט אירניים, ושבו ימאים.

ב-15 באוקטובר פגע טיל אירני במכלית, שהניפה דגל אמריקני, שעגנה מחוץ למסוף הדלק בכווית סיטי. 17 ימאים וקברניט הספינה נפצעו. למחרת הופגזו שני בסיסים של משמרות המהפכה, וכוחות מיוחדים אמריקניים השתלטו על אסדות, ששימשו אותם, ופוצצו את האסדות. ב-14 באוגוסט 1985 עלתה פריגטה אמריקנית על מוקש, כמאה ק"מ ממזרח לבחריין, ועשרה מימאיה נפצעו. כעבור ארבעה ימים תקפו האמריקנים שתי פריגטות אירניות ובסיסים של משמרות המהפכה. אחד הבסיסים הושמד, ומסוק אמריקני לא הצליח להנחית עליו לוחמים עקב האש, שהיתמרה ממנו.

לאחר הפעולה שככה הפעילות האירנית נגד המכליות, ובשלושה ביולי 1988 הפילה בטעות הספינה וינסנס האמריקנית מטוס נוסעים אירני במצרי הורמוז. כל 290 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו. לאחר התקרית הגיעו ארצות-הברית ואירן להסכם על הפסקת-אש בעקבות ההסכמה על שביתת-נשק בין אירן לעירק.