מי שהיה היועץ המשפטי של מחלקת החקירות ברשות ניירות ערך, עו"ד ערן שביט-שחם, מערער (יום ה', 6.9.18) לבית המשפט המחוזי בירושלים על חומרת עונשו בפרשת המסרונים עם השופטת רונית פוזננסקי-כץ סביב תיק בזק ופרשה 4000. בג"ץ השעה השבוע את הדחתה של פוזננסקי-כץ עד להכרעה בעתירתה נגד חומרת עונשה.

שחם-שביט הורשע על-פי הודאתו בהתנהגות שאינה מכובדת, ראויה ומקובלת כמתחייב ממעמדו. הסדר הטיעון קבע שהוא יועבר למשך תשעה חודשים לתפקיד של משפטן בכיר במחלקת החקירות ולא ייצג אותה בבית המשפט, הוא יירד בדרגה למשך שנה (הורדה שמשמעותה הפחתת שכר) ויספוג נזיפה חמורה. התביעה ביקשה גם לקנוס אותו במשכורת אחת.

בית הדין למשמעת של עובדי המדינה לא קיבל את ההסדר והחליט להרחיק את שחם-שביט לשנתיים וחצי, אם כי דחה את בקשת המדינה לקנוס אותו. שחם-שביט מבקש מבית המשפט המחוזי לאמץ את הסדר הטיעון. המדינה עשויה לתמוך בקבלת הערעור, שכן כאמור מדובר בעונש חמור בהרבה מכפי שהיא עצמה סברה שיש להטיל.

בית הדין אמר על סעיף ההרחקה שבהסדר: "אמצעי משמעת זה חורג לקולא, באופן מופלג ובלתי סביר, באופן שהאינטרס הציבורי אינו רשאי להכילו. אלמלא הסדר הטיעון, ראוי היה להשית על הנאשם אמצעי משמעת של פסילה לתפקיד יועץ משפטי של רשות ציבורית כלשהי, לרבות תפקיד יועץ משפטי של מחלקת החקירות ברשות ניירות ערך, והעברה מתפקידים אלה לתקופה ממושכת מאוד. עם זאת, ונוכח הציפייה של הנאשם כי ההסדר יכובד על-ידי בית הדין, אנו מחליטים כי העברתו של הנאשם מתפקידו כיועץ משפטי של מחלקת החקירות ברשות תהא לתקופה קצרה, באופן יחסי, ותעמוד על כשנתיים וחצי".

בית הדין הוסיף: "הסגנון ודרך התנהלותו של הנאשם היו פסולים בתכלית. אף אם היינו מוכנים להניח, כי מניעים חיוביים הדריכו את הנאשם בהתנהלותו, הרי שבפועל נהג בדרך קלוקלת. הנאשם טען כי לא רצה להכשיל את השופטת על-מנת 'שלא יינתן חלילה יום מעצר נוסף' [לסטלה הנדלר, מנכ"ל בזק לשעבר, ואיריס אלוביץ, רעייתו של הבעלים שאול אלוביץ - א.ל]. מוטב לטענה זו שלא הייתה נשמעת כלל, שהרי בעצם כתיבת המסרונים, בסגנונם ובתוכנם, הוא הכשיל גם הכשיל את השופטת והתוצאות ידועות.

"הנאשם ניצל, ככל הנראה, את קירבתו החברתית לשופטת, ונהג באופן בלתי מכובד ובלתי מכבד שפגע קשות בתדמית מערכת המשפט ובאמון שנותן בה הציבור. הנאשם לא שמר על ריחוק מבית המשפט, הדרוש לשמירת החזות האוביקטיבית של הרשות השופטת והמכהנים בה, ועל ניקיון של ההליך השיפוטי.

"הנאשם הרע לעשות עת כתב לשופטת במסרון 'את בהחלט, אבל ממש בהחלט יכולה לתת יומיים'. לדידנו, מדובר בחציית קו אדום שאינה מכבדת את המערכת המשפטית, ואף לא את הפרקליט המופיע מולה. ראויה הייתה לו לנאשם מידת האיפוק וההכרה בסמכויות בית המשפט, והימנעות מפריצת הגדר. מנגד, שקלנו לקולא את העובדה שהתנהלותו של הנאשם לא הביאה, חלילה, בשום שלב להטיית המשפט. בתוך כך, אנו מוכנים גם לקבל כי לא שיקולים זרים או מניעים פסולים הדריכו את הנאשם בהתנהלותו".