יש פוליטיקאים חסרי מנוח. יש מהם שנעים ממפלגה למפלגה מפני שהם יציבים בדעתם, נאמנים לתפישת עולמם, דוגלים במשנתם, ומשהו בבית השתנה, והם לא יכולים עוד, והם הולכים או לבנות להם בית אחר או לבית בו הם מאמינים כי ימצאו מקום לפעול מתוכו. באומות העולם היה צ'רציל כזה. אצלנו אישים כמו שולמית אלוני, או יוסי שריד, או יוסי ביילין, או אפילו בן-גוריון ורפי, ומשה דיין, או משה סנה, ואינני מונה אלא כמונה באקראי.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
