ראוי עד מאוד לזכור. העתיד, מחכה תמיד כדי לפסוק אם הדרך בה הלכו המאמינים בצדקת התוואי שלהם התבררה כמבוי סתום, כאסון, כמבוא להמשך ובשורה. העבר חתום. אין דרך לשוב אליו. ההווה צמתים, יוצאים ממנו דרומה, צפונה שמאלה, ימינה, על-פי מה שהשכל הישר יכול להניח, על-פי מה שהחזון דוחק, על-פי מה שחלומות מניעים, ואין יודע, אי-אפשר שיהיה מי שיודע, אם השכל הישר של האחד הוא כשכל הישר של זולתו, אם החזון הדוחק הוא האחד ואין חזון אחר אציל שונה ממנו, ואם החלומות שווא ידברו ומאיזה הרהורי לב ישר הראו אותם לחולם. רק העתיד, ולעיתים רק המחר שלאחר מחר, יודעים. ומחר איננו כאן. מחר יהיו כאן ילדינו. נכדינו. נינינו. יהיו בהם שיאמרו אשרינו. יהיו בהם שיאמרו אויה לנו מאבותינו. יהיו בהם שיאמרו למדנו מהם שגם אנחנו בצומת, שגם אנחנו הולכים ממנו אל אשר אדם ישר בוחר ללכת, וגם אנחנו אין אנחנו ישרים כולם באותו יושר, גם אנחנו חולקים מיני חזון, גם אנחנו חולמים מהרהורי לבנו הער.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
