הקהל הלא גדול, שהאזין לנאום נתניהו בחברון לזכר מאורעות תרפ"ט וחיסול קהילת חברון, יצא מן האירוע בפחי נפש. ציפו שבהזדמנות הנדירה הזאת - נתניהו כמעט ולא פקד את העיר בכל שנות כהונתו - הוא יודיע על עשיית שימוש בסמכותו כשר ביטחון להסיר את כתם שארית הרובע היהודי העומדת ריקה ועזובה כפצע פעור בלב העיר, זה 90 שנה. הציבור חשב לתומו שיום החורבן יהיה גם יום הבשורה, אך למד שראש הממשלה לא מצא אותו ראוי אפילו לאחת מאותן הבטחות ריקות שהוא נוהג לפזר. הכל ידעו שלא חסרה אלא חתימה אחת מידו, כדי שבלב הרובע תקום מחדש שכונה יהודית, צדק היסטורי שאין למעלה ממנו. לשווא. ראש הממשלה בנאומו בעצרת הסתפק במליצות נבובות בלבד.