כשבני ישראל נכנסו לארץ הם עברו בין הר גריזים לבין הר עיבל, נשאו אבנים גדולות שנעקרו מן הירדן ועליהן בשבעים לשון היו כתובים דברי התורה כולם. ההרים סימלו את הברכה - אם תשמעו בקול ה', ואת הקללה - אם לא תשמעו חלילה. הכוהנים והלויים עמדו בגאי והקיפו את ארון הברית, ומשם קראו אל ששת השבטים שעמדו על הרג גריזים פסוקי ברכה ואל ששת השבטים שעמדו על הר עיבל את אזהרת הקללה, והעם כולו, נענה באמן, ומפני ששומע כעונה ועונה כשומע, מי שאמר 'אמן' היה שותף בשבועה לקיים את דברי התורה, ללכת בדרכי האמת והיושר כדי להבטיח את אחיזת העם בארצו.